נשימה לנשמה – עוגנים לנשמה מתוך פרשת מקץ – תשפ"א

האור בקצה המנהרה – התבוננות על החיים לאור הנרות

הרב אוריאל בלמס

מרצה ויועץ חינוכי 

פרשת מקץ מגיעה השנה בסיומו של חג החנוכה – חג שאנו מאירים את בנרות את החושך, סיפור יוסף ממחיש את החוויה שכל אחד מאיתנו חווה, ישנם תקופות מסוימות בחיים שאנו מרגישים חושך בדרגות שונות, חושך ואפילה בתחומים שונים החוכמה היא לזהות את התקופה ולמצוא דרך להאיר אותה מתוך מאגרי האור הקיימים והזמינים בתוכנו.

יוסף היה בחושך מספר שנים כאשר נזרק לבור, לאחר מכן נמכר לישמעאלים, ומשם העלילה של אשת פוטיפר, והוא נזרק לכלא. הוא עבר תלאות היה בתקופת חושך, הוא ידע שהוא נועד לגדולות והאמין שזה יגיע, לכאורה כל אחד שנמצא במקום כזה אמור להרגיש רע ולאבד תקוה אך לא כך הדבר בסיפור זה, הוא לא איבד את התקווה, והמשיך להאמין שמשהו גדול מחכה לו, שאין רע יורד מלמעלה, וזאת הדרך שהוא צריך לעבור.

הרב שרגא סימונס מביא במאמרו את דברי חכמינו המונים ארבע הזדמנויות שונות, בהן נאלץ עם ישראל לגלות מארצו, מאז הגיע לראשונה לארץ ישראל לפני כ- 3000 שנה. כל אחת מן הגלויות הללו הייתה שונה מאד במהותה ובאיכותה. כל אחת מהן נכפתה על ידי אויב שונה, כשלכל אויב מטרת הרס שונה, מתוך אורח החיים היהודי.

להלן ארבעת סוגי הגלות:

גלות נפשית – נבוכדנאצר מלך בבל, ביקש לשעבד את העם היהודי לעצמו ולעבודת האלילים שלו, ברמה הנפשית. היהודים סרבו להיכנע לו וכתגובה לכך, החריב את בית המקדש הראשון וגירש את עם ישראל לבבל.

גלות גופנית – בתקופה שחיו היהודים תחת השלטון הפרסי, הם עברו גלות שאיימה לכלות ולהשמיד אותם מעל פני האדמה. מדובר במזימה המפורסמת של המן הרשע, מתוך הסיפור של מגילת אסתר.

גלות פילוסופית – כשחיו תחת שלטון היוונים, היהודים הותקפו ? לא ברמה הפיזית, אלא ברמה הרוחנית. הם נדרשו לנתק את הקשר המיוחד עם הקב"ה ועם התורה. עלייתה של תרבות הפילוסופיה היוונית, מתוך הסיפור המפורסם של חנוכה, איימה להעלים מן העולם את השקפת העולם היהודית.

גלות הכול, המכילה בתוכה את מאפייני כל הגלויות – הגלות הנוכחית החלה לפני כ- 2000 שנה, כשהרומאים החריבו את בית המקדש השני ופיזרו את העם היהודי על פני הגלובוס. בתקופה הזו, עם ישראל סבל וממשיך לסבול, קושי עצום מכל הסוגים: אלימות מתמשכת ואכזרית במיוחד, רדיפות על רקע דתי, גירוש, ביזה, השפלה חוזרת ונשנית, רצח המוני, אנטישמיות, פיגועים ועוד.

ישועת השם כהרף עין

במובן מסוים, המידע הזה עלול מאד לדכא. למרות זאת, פרשת השבוע – שקוראים בה, בבית הכנסת בחנוכה בכל שנה – מכילה מסר מחזק ומעודד.

הפרשה בתחילתה, מספרת לנו על יוסף, שישב בבית האסורים במצרים. רעב, מלוכלך, מוזנח ורועד מקור. בינתיים, בארמון, פרעה חולם חלומות המטרידים את מנוחתו ואין מי שיצליח לפותרם. בשלב זה מציע אחד המשרתים, שאולי ליוסף, המושלך בבית האסורים, יהיה פתרון לחלומותיו של המלך. התורה (בראשית מ"א) מתארת לנו את השתלשלות האירועים כך:

"וישלח פרעה ויקרא את יוסף, ויריצוהו מן הבור, ויגלח, ויחלף שמלותיו, ויבוא אל פרעה. ויאמר פרעה אל יוסף: 'חלום חלמתי ופותר אין אותו. ואני שמעתי עליך לאמר: תשמע חלום לפתור אותו…" [בהמשך מתארת התורה כיצד יוסף פותר את חלומותיו של המלך בצורה הגיונית ובהירה. פרעה מתרשם מאד מפירושיו של יוסף…] "וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו… ויאמר פרעה אל יוסף: 'ראה, נתתי אותך על כל ארץ מצרים'. ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו, ויתן אותה על יד יוסף, וילבש אותו בגדי שש, וישם רביד [שרשרת] זהב על צווארו, וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו".

אנו עדים למהפך דרמטי בשרשרת ההתרחשויות. מתוך עומקו של בית הסוהר המצרי, יוסף עובר להתגורר בארמון המלוכה – תוך שתי דקות בלבד!

אנו עדים למהפך דרמטי בשרשרת ההתרחשויות. מתוך עומקו של בית הסוהר המצרי, יוסף עובר להתגורר בארמון המלוכה – תוך שתי דקות בלבד!

ואפילו יותר מזה. האירוע עם יוסף, הוא רק הקדמה לעתיד לבוא. כפי שאומר המדרש: "מעשה אבות – סימן לבנים" (מעשי האבות, מרמזים על מה שיקרה לדורות הבאים).

ואכן, כעבור כמה מאות שנים, בני ישראל אכלו מצות בדרכם החוצה מארץ מצרים. מדוע? משום שהם יצאו משם בכזאת בהילות, שלא היה לבצק מספיק זמן לתפוח ולהפוך ללחם רגיל. הגאולה התרחשה תוך דקות ספורות. היה זה מהפך של 180 מעלות, מחיים של עבדות משפילה אל חופש מוחלט.

"החפץ חיים" מסביר, שכך גם תתרחש הגאולה לעתיד לבוא, כמו שאומרים "ישועת ה' כהרף עין". הגמרא אף מחזקת זאת בהתייחסותה לנדרים והיא פוסקת, שאם אדם נודר נדר, לדוגמא, "לא לשתות יין ביום שהמשיח יגיע", אזי, לאותו אדם יהיה אסור לשתות יין לעולם! וכל כך למה? משום שהמשיח עשוי להגיע בכל יום ויום! וכמאמר הרמב"ם בשלושה-עשר עיקרי האמונה שלו: "אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא".

היפוך הגורל

אם כן, מהו המפתח שיוביל אותנו לסיום הגלות ולתחילת הגאולה?

כפי שצוין קודם, ארבעת סוגי הגלות באים לידי ביטוי במונחים: "נפשי", "גופני", "פילוסופי" ו"הכל". האות הראשונה בכל אחת מן המילים הללו – נו"ן, גימ"ל, פ"א וה"א – הן אותן האותיות המופיעות על הסביבון בחנוכה. (בסביבון, המשמעות שלהן היא "נס גדול היה פה"). גם המכבים השתמשו במונחים אלו, על מנת להפוך את היוצרות ולשבש את כוונת היוונים.

באופן מפתיע, כאשר היוונים תקפו את ירושלים, הם לא ניסו להחריב את בית המקדש או להעלותו בלהבות. במקום זאת, הם בחרו לחלל את הקדושה שבו. הם הקריבו בו חזירים טמאים כקורבנות והציבו במרכזו פסל ענק של האל היווני זאוס. היה נראה כי הם מצליחים בתוכניתם, כי באותה תקופה האור הגדול חדל לבקוע מתוך בית המקדש ודברו של הקב"ה נדם לחלוטין בעולם כולו.

היוונים לא ביקשו להרוס את היהדות לחלוטין. הם בסך הכל ניסו לחלל אותה – להפוך אותה לחלולה וריקה מתוכן.

היוונים לא ביקשו להרוס את היהדות לחלוטין. הם בסך הכל ניסו לחלל אותה – להפוך אותה לחלולה וריקה מתוכן. הם ביקשו לטמא את כלי הקודש, לעקור מהיהדות את העיקר והמשמעות האמיתית ולהופכה לעולם של סמלים חיצוניים. הם שאפו לסחוט מתוכה כל יסוד רוחני ולהפוך אותה לעקרה ותפלה. ניתן להבין מכך, מדוע סרקו היוונים באופן יסודי ביותר את בית המקדש, בחיפוש אחר כדי שמן. הם ידעו, שאם ירוקנו את כדי השמן, יצליחו לכבות את האש שדלקה במנורת הזהב. האור שבהק מן המנורה, ייצג את אור התורה, המאיר את החיים היהודיים במשמעות ותוכן. היוונים ידעו שזוהי הדרך היעילה ביותר 'לכבוש' את העם היהודי.

כיוון שכך, היפוכה של מתקפה שכזו, היא להכניס בחזרה את האור והמשמעות האמיתית של החיים אל תוך עולם היהדות.

יעקב אבינו, הכיר אף הוא את השיטה הזו. בבראשית מ"ו לפני שהביא את משפחתו אל ארץ מצרים, הוא שולח את יהודה בנו לפני כולם, על מנת שיערוך הכנות בארץ גושן, לקראת בואה של המשפחה. הגמרא שואלת: אילו הכנות היה צריך יהודה לערוך שם? והתשובה היא, שהוא בנה שם ישיבה! משום שרק על ידי לימוד התורה וחשיפת הסוגיות העמוקות שבה, ניתן להאיר את העולם ולגרש את החשיכה.

אור וחושך – להכיר בכוח האור

חנוכה הוא הזמן הראוי ביותר, על מנת להשרות אור גדול בעולם. ההלכה היהודית מורה, להעמיד את החנוכייה מחוץ לפתח הבית, בצידה השמאלי של הכניסה. מלבד פרסום הנס הגדול ברבים, יש למעשה זה משמעות עמוקה יותר. היות והמזוזה שלנו קבועה מחוץ לפתח הבית, על צדו הימני של הפתח, כאשר אנו מוסיפים את החנוכייה בשמאלה של הכניסה, אנו למעשה "מקיפים" את ביתנו במצוות. האם קיימת הכרזה גדולה מזו, על גאוותנו בהיותנו יהודים?

חנוכה חל בעונת החורף, תקופה בה האור מועט ביותר במשך היום. באופן דומה, האירועים של חנוכה מספרים לנו, על יהודים שהתחברו מחדש אל הקב"ה, בתקופה בה רבים וטובים חשו אבודים בחשכת הגלות. מדי ערב, כאשר אנחנו מגדילים בהדרגה, את מספר הנרות בחנוכייה, באופן סמלי אנו גם מגבירים גם את המחויבות שלנו, להביא אל תוך חיינו אור רוחני נוסף.

אנו מתוודעים להיפוך המושלם בין הגורל לגלות, שמתרחש בעזרת לימוד התורה ופרסום אורה בעולם.

מפליא לראות, כיצד ארבע האותיות המופיעות על הסביבונים ה'גלותיים' (נס גדול היה שם, נו"ן, גימ"ל, ה"א וש"ין) – מרכיבות יחד את המילה "גשנה", כלומר- "גושן". והלא "גושן" היא מקום הישיבה שיהודה הקים במצרים! אנו מתוודעים אפוא להיפוך המושלם בין הגורל לגלות, שמתרחש בעזרת לימוד התורה ופרסום אורה בעולם.

הדבר המרתק במיוחד מתגלה לנו, כאשר אנו מביטים על האותיות של הסביבון המוכר לנו ?(נס גדול היה פה, נו"ן, גימ"ל, ה"א ופ"א). במקום שארבע האותיות ייצרו את המילה "גשנה" (כלומר, ישיבה הממוקמת בגלות), נוצרת כעת מילה חדשה: "גפנה" – פרי הגפן שיוצר את היין. מדהים להיווכח, שיעקב אבינו, בברכו את בניו לפני מותו, מברך את יהודה – שמזרעו עתיד להיוולד המשיח – בברכת ה"גפן". הגמרא (במסכת ברכות דף נ"ז ע"א) מציינת, שכאשר אדם רואה יין בחלומו, יש בכך נבואה על ביאת המשיח!

להתגבר על הגלות רק עם ריבוי אור

העולם עשוי להיות מקום מאד מדכא לחיות בו. בלבול, כעס, קנאה וצרות עין – כל אלה מככבים תדיר בחדשות ולעיתים קרובות אף משתלטים על חיינו. שכבת האוזון, שחיתות בשלטון, מתירנות מוגזמת. הכל נראה כל כך שחור ופסימי.

אנו זקוקים נואשות לתקווה שהגאולה אכן מתקרבת

בשנת 1943 במחנה הריכוז "ברגן בלזן", התכנסו יהודים דתיים בסתר, בכדי להדליק יחד את נרות החנוכה. לאחר שאמרו את הברכה: "שעשה נסים לאבותינו, בימים ההם, בזמן הזה", פרץ הרבי מבלוז'ב בבכי, משום שכבר איבד את אשתו, את עשרת ילדיו ואת כל הנכדים שהיו לו. הרבי אמר לתלמידיו: "יתכן שכאשר אנו עומדים כאן בכלא הנאצי, אנו תוהים היכן מצויים כל הנסים ומדוע הם אינם מופיעים בחיינו, אך בדבר אחד אני בטוח: כשם שהקב"ה הוציא את המכבים מתוך החושך הנורא, וכשם ששמר על קיומו של העם היהודי במשך שנות דור, כך אני בטוח, שגם הפעם העם היהודי ישרוד את התקופה הקשה הזו".

בכל יום ויום, היה אביו מעודד אותו ואומר: "אל תתייאש בני, משום שהגאולה עשויה להגיע בכל רגע ורגע!"

המסר הזה צריך להיות ברור וידוע לכל: התמקדות והתבוננות ביעד חיינו כמו הצמדות לדרך התורה, מאפשרת לנו ללכת בעיניים פקוחות גם בתוך החושך. האור הפנימי הבוקע מכל יהודי בחיבורו אל הבורא ותורתו מאיר גם את המקומות החשוכים והאפלים ביותר. האחיזה בתורה ובאמונה הם קריטיים בדור הזה משום שהם הדברים הבטוחים והיחידים בתוך העולם הארעי שבו אנו חיים. בזכותם ובזכות הדלקת נרות החנוכה שלנו, נצליח לקרב את הגאולה הפרטית שלנו והכללית של העם כולו.

שבת שלום

הכותב הרב אוריאל בלמס הינו יועץ חינוכי, מנחה הורים וקבוצות. בעל תואר A.M. מומחה למצבי חירום, משבר ואבדנות, ילדים ונוער בסיכון-זיהוי ואיתור, טיפול ומניעה בנשירה. תואר ראשון בחינוך, תואר שני בניהול מערכות חינוך. מאמן אישי ומוסמך NLP, מרצה מומחה לגיל ההתבגרות, חבר הנהלת איגוד ענ"ף