בהיכלי הקודש – ראש השנה לאילנות באהלי צדיקים

שיתוף

ראש השנה לאילנות באהלי צדיקים

ט"ו בשבט במשנת מאורי החסידות

במה – מגזין תוכן 
הרב טוביה פריינד שליט"א

הצדיקים, רבותינו מאורי החסידות לדורותיהם, נחגג יום ט"ו בשבט כיומא דפגרא ברוב פאר והדר. היו שאף נהגו ללבוש לכבוד יום זה בגדי שבת. עריכת השולחן בסעודת היום במנהג אכילת פירות האילן היה נהוג באמירת דברי אלוקים חיים, תורה, אגדה ומוסר, כך גם דברי התעוררות שרישומם ניכר בספרי חסידות.

במאמר לפנינו: אסיפת הנהגותיהם של קדושי עליון ופנינים מדברי תורתם שנאמרו על ידם.

ט"ו בשבט בבגדי שבת משמעות מיוחדת לט"ו בשבט היה בבית האדמו"רים לבית רוז'ין. אבי השלשלת הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין
זי"ע, נהג ללבוש בגדי שבת לכבוד ר"ה לאילנות "כי האדם עץ השדה"

(כן הוא בספר צמח צדיק להרה"ק מויזניץ חתנו של הרה"ק מרוז'ין, בכתבו: "אמר חותני הק' מרוז'ין ז"ל, שכמה צדיקים היו רגילים ללבוש בגדי שבת בט"ו בשבט והיו אומרים שהוא ר"ה כי האדם עץ השדה". וביאר בזה באריכות. וכן הובא בקובץ תפארת ישראל גליון ז' עמו' 4 שהרה"ק רבי מרדכי שלמה מבויאן אמר בשם זקינו הרה"ק מרוז'ין שציוה ללבוש ביום ט"ו בשבט בגדי שבת) גם היה עורך את שולחנו בפירות ארץ ישראל, בהדגישו את האמרה המיוחסת להאריז"ל: "שפירות ארץ ישראל הם סגולה ליראת שמים".

בספר 'תהילה לדוד' הובא בשם הס"ק מרוז'ין זי"ע שאמר: "מדוע נוהגים אצלינו בעריכת השולחן בט"ו בשבט משא"כ בט"ו באב, דשם איתא (בתענית דף כ"ו ע"ב) לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכו'. אלא הטעם הוא, משום שט"ו באב הוא הכתר לימי הדין והתשובה, ואילו ט"ו בשבט הוא הכתר לימי הגאולה והשמחה ועל כן נוהגים לשמוח ביום זה".
מנהגי 'ראש השנה' בניו ובני בניו ממשיכי השלשלת לבית רוז'ין שמרו על מסורת חגיגת יום זה וערכו את שלחנותיהם לכבודו
של היום. בירחון תפארת ישראל הובא מהרה"ק רבי מרדכי שלמה מבויאן, שאמר: "אצל כמה צדיקים היה המנהג שבחמשה עשר בשבט היו לובשים קיטל כמו בראש השנה, אבל אומר אני איך שיהיה, יעזור השי"ת שמהיום תחל שנה טובה לישראל. גם
אמר ששמו של החודש ג"כ מרמז לזה שכן שבט ר"ת ש'נה ט'ובה ב'רוכה". כך גם הובא באהלי יעקב שהרה"ק רבי יעקב מהוסיאטין זצ"ל, נהג כשהסב לסעודת ט"ו בשבט, היה מאחל "שנה טובה ומבורכת" ו"תחל שנה וברכותיה".
והביא מקור לדברים, דבגמ' מגילה דף ל"א ע"ב, תניא, עזרא תיקן להם לישראל שיהיו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת, ושבמשנה תורה, קודם ר"ה, מאי טעמא כדי שתכלה שנה וקללותיה, בשלמא שבמשנה תורה איכא כדי שתכלה שנה וקללותיה, אלא שבתורת כהנים, אטו עצרת ר"ה היא? ומתרץ, אין, עצרת נמי ר"ה היא, דתנן (ר"ה ט"ז) ובעצרת על פירות האילן. ומכאן כיון שיש לעצרת איזה צד שוה עם ר"ה שבאחד בתשרי אזי כבר מאחלים תכלה שנה וקללותיה, ותחל שנה וברכותיה. ט"ו בשבט שנקרא בפירוש במשנה בשם ראש השנה וכל הארבע ר"ה אידמי להדדי אעכו"כ שיוצדק לאחל תחל שנה וברכותיה.
גם רבי מנחם נחום מבויאן בעל "תפארת מנחם נחום", היה מאחל ביום זה לאנשי שלומו שנה טובה להשפיע שפע ברכה מאותו יום לכל השנה כולה. (וכ"ה בקובץ מסילות שצדיקי בית רוז'ין נהגו לברך בט"ו בשבט שנה טובה) יום לחשבון הנפש הרה"ק רבי ישראל מטשורטקוב זי"ע, אף הוא ערך סעודה גדולה ביום ט"ו בשבט, ובתוך הסעודה היה דורש על כך שיש לחשוב ולהתבונן ביום זה, כמבואר בספריו תפארת ישראל וישמח ישראל: דהנה כשאדם לוקח פרי לידו עליו להתבונן איך נתהוה הפרי, זורעים גרעין באדמה והגרעין מרקיב בארץ, ודוקא אז כשהוא כאין, אז ימשיך עליו הכח הצומח ויחניטו ויעשה אילן ומוציא פירות.

כך האדם אף שהוא מסוגל במדות טובות ועוסק בתורה ובמצוות, כל זמן שיש בו גיאות כל זה איננו שוה, רק אם יחזיק עצמו לאין אז יתעלה לאיש המעלה ויוכל להמשיך אליו הקדושה ונעשה לאילן רברבי. וזה פירוש הפסוק כי האדם עץ השדה, כי האדם כשתרצה להגיע לדרגת "אדם" המעלה, התבונן בעץ השדה האיך נתהוה ע"י שתילתו בארץ וממנו תלמד כי להגיע למעלות צריך שתקדים שפלות. וכן האריך להסביר בט"ו בשבט בכל הקשור לעץ ולפירות בדרך מוסר וחיזוק להתחזק בעבודת השי"ת.
אמרותיו של הרה"ק ר"י מטשורטקוב רבו על יום זה, נציין לגרגיר אחד שמובא ב'גנזי ישראל'

שאמר: ש"בחמשה עשר בשבט ר"ה לאילנות, יש ללמוד ממנו מוסר השכל, 'כי האדם עץ השדה', אדם אשר נהפך עליו הגלגל חלילה אינו רואה עוד שום אפשרות להחזיק במעמדו, אפסה כל תקוה והוא כמתייאש, טוב שיתבונן באילן ובעץ השדה בחורף, והנה העלים שלהם נפלו, ולחלוחיתו יבשה וכמעט ימות בעפר גזעו, ולפתע יתחיל לינוק מן האדמה לחלוחית ולחנוט מחדש, ולאט לאט יתחיל לפרוח ולהוציא פירות. מזה ילמד האדם שלא להתייאש כי אם להבליג על מצבו ולהתעודד, כי גם הוא כמו האילן, ובע"ה ברגע אחד יוכל להתרומם ולהתעלות שוב, רק נחוץ להאמין בד' כי הכל יכול הוא והכל בהשגחתו".

בנו הרה"ק רבי נחום מרדכי מטשורטקוב זי"ע הלך בעקבותיו וגם הוא היה עורך סעודה ואוכל פירות ודורש דברי מוסר, ופעם אחד דרש בענין חינוך הבנים, ואמר: "בט"ו בשבט יום חנטת הפרי נוהגים לאכול פירות, בעצרת שבו הפירות נדונים (ר"ה ט"ז:) נוהגים לשטוח אילנות, ובוודאי רמז יש בזה, אשר מהנראה שרמזו ג"כ לכוונה הנ"ל, דבחמשה עשר בשעה שהוא ר"ה לאילנות, מביאים פירות, היינו השאלה הראשונה לאבות, מה עשו ואיך השתדלו בחינוך הבנים, איך יתראו הפירות הללו 'הבנים', האם חנכם
בעת חניטתם בדרך הישר לתורה ודרך ארץ? ובעצרת בשעה שנדונים על הפירות שוטחים אילנות, להראות כי האבות חייבים בזה, ויתנו דין וחשבון אם הבנים לא נתגדלו ח"ו לתורה ויראת שמים. ועל האבות לתת עין פקוחה לחנכם לתורה ויראה".
ט"ו מיני פירות אכילת הפירות וסעודות ט"ו בשבט היה נהוג בשאר חצרות החסידים. על הרה"ק בעל הישמח משה זי"ע נמסר, שהקפיד לברך ביום זה על שלשה עשר מיני פירות דווקא, כמספר אח"ד )כן הובא בכרם שלמה, באבוב, אך בירחון 'מחניים' הביא
הסופר התורני רבי בצלאל לנדוי ז"ל, שנהג לאכול חמשה עשר מיני פירות, ועל כל פרי ופרי היה נוהג לזמר שיר המעלות, החל ממזמור ק"כ ועד מזמור קל"ד שבתהלים. וציין למנהג זה מה שכתב רבי חיים פלאג'י בספרו מועד לכל חי, שיש מקומות שאין שבתהלים. ונוהגים שמלמדי תינוקות מלמדים את תלמידיהם כל ט"ו שירים, כדי שילמדו בשלחן אביהם ליל ט"ו
בשבט)

השרף הרה"ק הרמ"מ מקוצק זי"ע, אף הוא היה עורך סעודה ביום זה. ופעם אחת כשישב במסיבת חסידיו בט"ו בשבט רמז לאחד מהם שעליו לדאוג לאתרוג נאה לסוכות, אותה שעה היו הדברים תמוהים באזני השומעים, אולם בין עצרת לחג פרצה מלחמה בגלילות ההם, ואותו חסיד טרח, עמל ועלתה בידו לספק לרבו אתרוג נאה לקיים בו את המצוה. קרא ונקלע בעל חידושי הרי"ם בט"ו
בשבט לקוצק, וכבדו רבו לומר מענינא דיומא. פתח הרי"מ ודרש בעניינו של יום, ט"ו בשבט ר"ה לאילנות, משסיים דבריו, פנה אליו הרבי מקוצק בפנים מאירות ואמר: רבי יצחק מאיר, יודעים אתם כי דרשה זו מקומה רק פה בחוץ לארץ, ולא בארץ ישראל, כי שם בארץ ישראל ר"ה לאילנות לא על פי הדרש אלא על פי הפשט, כפשוטו וכמשמעו (כי מצוות האילן נוהגת בארץ ישראל) בחו"ל ר"ה לאילן אומר דרשני, אך בארץ ישראל ר"ה לאילן אומר עשוני.

החידושי הרי"ם היה מגיש לשולחן רבו פירות משבעת המינים, אולם פעם אחת תבע הימנו רבו פירות ארץ ישראל ממש.
יום הדין לחידושי תורה בספרים הק' מצאנו שיום ט"ו בשבט הוא זמן מיוחד לחידושי תורה. בחידושי הרי"ם עה"ת בעניני ט"ו
בשבט כתב, כי חודש שבט נקרא על שם שפט, כי בחודש הזה מגישים מן השמים חידושי תורה מה שהאדם יחדש בכל ימות השנה.

הרה"ק מברדיטשוב זי"ע, ב'קדושת לוי', הסביר, שט"ו בשבט הוא הכנה לפסח, ופסח הוא הכנה למתן תורה, נמצא כי חמשה עשר בשבט הוא הכנה למתן תורה. כמו"כ מצינו שהתורה ניתנה בחודש סיון, ומשה רבינו אמר למשנה התורה בחודש שבט, ככתוב
)במדבר א'( "ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודש באחד לחודש… ביום ההוא הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר".
בשו"ת ארץ צבי הביא בשם בעל האגלי טל שאמר, שאחרי ט"ו בשבט הרגיש שינוי לטובה בחידושי תורה שלו, וזהו כי ביום זה יכולים לזכות להתחדשות בתורה כי האדם עץ השדה, וכן התורה נקראת עץ חיים, וביום זה עולה השרף באילנות ונכנסין בו המים ואין מים אלא תורה, ופירות האילן רומז על חידושי תורה שהם פירותיו של האדם.

גם הרה"ק בעל ה'בית ישראל' הסביר שבט"ו בשבט הזמן לחדש ולקלוט דברי תורה. וכן אמר: "יש זמנים טובים לקלוט, ט"ו בשבט זמן
נטיעה וקליטה, כאשר ירד הגשם וכו'.
כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם. כתיב יערוף כמטר לקחי, ואיתא בגמ' על ט"ו בשבט שכבר יצאו רוב גשמים, וזה הרמז לקלוט דברי תורה".

אולי יעניין אותך גם

הצטרפו לרשימת התפוצה של מגזין קנייטש

הדילים הכי חמים | קבוצות הרכישה המשתלמות ביותר | הטבות יחודיות למצטרפים

כוח הקנייה החזק בציבור החרדי - מעל 15,000 דיוורים ישירים​

רוצה לפרסם בקנייטש?

או שיש לך כתבה מעניינת, זה בדיוק בשבילך. 

עקבו אחרינו
גלילה לראש העמוד
%d בלוגרים אהבו את זה: