שעת חינוך – ככה זה היום…

כותל מערבי - צילום משה אסולין
כותל מערבי - צילום משה אסולין

שיתוף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

ככה זה היום…

אחרי הניקיון והטיהור של הימים הנוראים מתחילה שנה חדשה, שנה של התחדשות,
עלינו למצוא דרכים וכיוונים איך להתחדש

במה – מגזין תוכן
הרב פנחס ברייער שליט"א

סוכות בפתח זמן שמחתנו, סוכות חג השמחה, שמחה של התחדשות, 'ראשון לחשבון עוונות', אחרי הניקיון והטיהור של הימים נוראים מתחילה שנה חדשה, שנה של התחדשות, עלינו למצוא דרכים וכיוונים איך להתחדש.
טבע האדם הוא להמשיך תמיד בריטואל הקבוע, אין די בסיסמאות של התחדשות, חייבים למצוא רעיונות לכיוונים חדשים.
גם בעצם מצוות סוכה ביציאה מדירת הקבע לדירת ארעי יש עניין סמלי של עזיבת המוכר והידוע לטובת התחלה חדשה, קשה מאוד להגיע למצב של התחדשות כשאתה במקום המוכר בו נכשלת בעבר, הנתק והשינוי עוזרים לנו לבצע שינויים והתחלות חדשות.
• • •
מספרים שהיצר הרע בא בטענות שלאחרונה אינו מצליח במלאכתו, הוא טען שכולם מכירים אותו, יודעים שהוא מסמל את הרוע, וכשהוא רק מתקרב לאדם הוא בורח ואינו מעוניין אפילו לפתח איתו שיחה.
ענו לו שימצאו עבורו פתרון נפלא, פשוט נשנה את השם ומהיום יקרא 'שטן', שם חדש ואינו מוכר וכך יוכל להמשיך להציע את מרכולתו, עברו כמה שנים ושוב בא השטן בטענה. הוא טען שבהתחלה באמת זה עבד, אנשים התבלבלו ולא זיהו שמדובר באותו יצר הרע מפעם, אבל מהר מאד כולם קלטו שזה אותה גברת בשינוי אדרת ושוב הוא מוכר לכולם ואף אחד אינו מתייחס אליו.
ישבו חשבו ואז הציעו לו שם שונה לחלוטין, שם בארמית, היו בטוחים שאותו בוודאי לא יזהו וכך הוחלף שמו לסיטרא אחרא. ואכן זה עבד כמה שנים טובות עד שאנשים החלו להתעסק בספרי חסידות וקבלה, ומיד קלטו מיהו הברנש המפתה אותם כל היום לרע…
אז החליטו על שם מהפכני, שם עדכני שם שהולך חזק, וקראו שמו בישראל: 'ככה זה הדור של היום'… זה אמנם שם ארוך, אבל שם שאף אחד לא יזהה אותו עם היצר או עם רוע.
ומאז, הכול זורם, כולם קונים את הפיתיון. בכל מצב, בכל רגע שמתעורר רצון להשתפר, בכל הרהור של תשובה, הוא מופיע בשם החדש ומסביר לכל המעוניין ש"ככה זה הדור של היום"…
ומיד כולם נרגעים, אפשר להמשיך לחיות איך שרוצים כי… "ככה זה הדור של היום", לא חייבים להשתנות כי…
"ככה זה הדור של היום". בקיצור, בחירה מוצלחת של שם קליט שמוכר.
• • •
כעת בחג הסוכות התורה מלמדת אותנו אתה רוצה להתחיל דף חדש, אתה רוצה להתקדם ולהתעלות, צא מדירת הקבע תפסיק לחשוב כמו כולם, כנס לדירת ארעי תחשוב בצורה חדשה ותתקדם.
הכי קל בחינוך הילדים להרים ידיים ולומר ככה זה הדור של היום, ועוד לתבל זאת במושג מוכר וידוע של 'ירידת הדורות', אבל לאן נגיע בגישה כזאת אם כל דבר יוסבר בטענה של ככה זה הדור של היום. עלינו למצוא דרכים ורעיונות איך להמשיך ולהתחדש למרות הדור המפונק שאנו מגדלים, נמשיך למכור את אותם ערכים אולי בעטיפה קצת שונה, אך בשום פנים ואופן לא נשלים עם השינויים שהרחוב מציע ובוודאי שלא נשתף פעולה.
נלמד דרכים וגישות ממצוות החג איך להמשיך ולשמור את פך השמן, הטהור. הסוכה כידוע היא זכר לענני הכבוד. לכאורה, מדוע נקראים בשם ענני כבוד? היה מתאים יותר לקרוא להם ענני מיגון, אולי ברוח היום היינו קוראים לו 'ממ"ד ציבורי', מין חדר מוגן הקולט חיצים ובליסטראות, מה עניין של הכבוד לסיפור?!
התשובה היא: אפשר להתייחס לחיצים כאל משהו משפיל וכואב, איזה עם נרדף אנחנו, יורים עלינו, מנסים לפגוע בנו, יש לנו נס שד' שומר עלינו.
מצד שני אפשר לשווק זאת בצורה מכובדת, אנחנו עם הנבחר, אנחנו עם שהולך לקבל את התורה ולכן אומות העולם מקנאות בנו וזו הסיבה שהן יורות עלינו, הכל נובע מקנאה ושנאה תהומית לעם עולם, כך שבעצם ההגנה לה אנו זוכים הם ענני 'כבוד' לשמירה, עננים
המסמלים את המעמד המכובד בו אנו נמצאים.
אנו חייבים להשקיע המון על מנת להיבדל מזוהמת הרחוב.
אפשר לעשות בצורה של "אסור אסור" ו"אין ברירה" וכו'…
אולם מענני הכבוד נלמד לשווק זאת בכבוד, נסביר להם שכל ההגבלות הן עניין של כבוד, כבלי זהב של בני מלכים, אנחנו לא נסכים עם הקביעה של "ככה זה הדור של היום", אלא נשמור על הגדרים והסייגים, אך בעטיפה עדכנית של שיווק מכובד, תוך שדר של גאוות יחידה, אנחנו לא כמשפחות האדמה, אנחנו מיוחדים ושמורים.

יש עוד מיתוס הצובר כיום פופולאריות רבה, לפיו הנוער של היום הוא לא מה שהיה, ואנו עדים לכל מיני תופעות של נשירה וכדומה, נוער שלא אוחז בכלום ושוב צריך להבין ולהשלים שככה זה היום…
אי אפשר שלא לציין בעניין זה את המדרש )ויקרא רבה ל' י"ב(, המפריך טענה זו מכל וכל. כשנלמד את המדרש נראה שאין חדש תחת השמש. בסיומו יש גם פתרון מעשי שלא כאותם שאוהבים לנפנף שהיום הדורות חלשים וצריך להשלים עם המצב.
וז"ל המדרש :
"פרי עץ הדר" אלו ישראל, מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים. "כפות תמרים" אלו ישראל, מה התמרה הזו יש בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל, יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים.
"וענף עץ עבות" אלו ישראל, מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה.
"וערבי נחל" אלו ישראל, מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא
מעשים טובים.
ומה הקב"ה עושה להם, לאבדן אי אפשר, אלא אמר הקב"ה קשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו. תמיד היו ילדים שלא היה בהם תורה, היו כאלו שהיו בהם תורה ולא יראת שמים, והתורה מלמדת אותנו לא להרים ידיים לא לאבדם, ולומר ש'זה מה יש', אלא לנסות לחבר ביניהם, כל אחד ילמד מהשני מהנקודות החזקות שבו וכך כולם יצליחו.
בכוונה לקשור אותם יחד נראה שהכוונה היא, כפי שמאמינים שיש דרך וגישה לטובים, כך קיימת גישה לחלשים. לא להפריד ולהוציא אותם מחוץ לתחום החינוך, אלא לחשוב איך כן לקשור אותם.
ונסביר את הדברים בכמה מילים:
מאד נחמד להיות הורה לילד מחונן – הורה לאתרוג מהודר שמרווה אותך בנחת וקשה מאד להיות הורה לילד שהוא כערבה, הדס, או תמר.
מנגד, כשמבינים שזה התפקיד שלנו, תפקיד אותו אנו לא בוחרים, ילדים הם מתנות שמים, ננהג בדרכי הבורא, האומר:
"לאבדם אי אפשר", אלא ההיפך, עלינו להיקשר גם אליהם ולמצוא דרכים להידוק הקשר עמם ורק זה מה שיביא לקידומם, במטרה שכל אחד יגיע להיכן שהוא יכול לפי סגולותיו.

אולי יעניין אותך גם

השארת תגובה

הצטרפו לרשימת התפוצה של מגזין קנייטש

הדילים הכי חמים | קבוצות הרכישה המשתלמות ביותר | הטבות יחודיות למצטרפים

כוח הקנייה החזק בציבור החרדי - מעל 15,000 דיוורים ישירים​

רוצה לפרסם בקנייטש?

או שיש לך כתבה מעניינת, זה בדיוק בשבילך. 

עקבו אחרינו
גלילה לראש העמוד
%d בלוגרים אהבו את זה: