חינוך לאור הנרות
במה – מגזין תוכן
הרב מיכאל לסרי שליט”א
שלום לכולם, פרשת מקץ יוצאת יחד עם חנוכה וכמובן יש קשר הדוק בין הפרשה.
אבל מכיוון שמדובר בחנוכה ובעה"י אני נמצא כעת בעיצומו של כתיבת ספר הנקרא "חינוך לאור הנרות", משום שאין שולחן ערוך בנושא חינוך.
מרן הגר"י קמינצקי זצ"ל, היה אומר, מדוע אין שולחן ערוך על חינוך? כיון שזה דבר אינדיבידואלי.
בסייעתא דשמיא למדתי את כל הלכות חנוכה והוצאתי מהם את כל כללי החינוך, וזה הספר שאני כותב עכשיו, להראות שכל כללי החינוך של היהדות נמצאים בתוך ההלכות של חנוכה, כי חנוכה קשור לחינוך. לא נספיק לומר הכל כמובן, אך כמה נקודות.
• • •
א. הדלקה עושה מצוה ולא הנחה.
קודם צריך לדעת, כיון שהנרות זה הילדים שלנו והשמש זה האבא, כמו בביהמ"ק שהייתה מנורה והאבא זהו הנר המערבי שכל הנרות פונים אליו ורואים את הדוגמא האישית שלו. וכתוב בגמרא כי הנר המערבי זהו עדות שהשכינה שורה בישראל. האבא צריך כל הזמן שהשכינה תהא שגורה בפיו, כדי שכל הנרות ילמדו ממנו. בע"ה, אי"ה, ב"ה, ד' יעזור, כל הזמן הקב"ה נמצא בפיו, ואז ממילא זוכים שהשכינה שורה בעם ישראל.
• • •
ב. הנרות הללו קודש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם.
צריך מאוד להיזהר, הילדים שלנו אנו לא יכולים להשתמש בהם. יש הרבה אנשים שכל החינוך שלהם כדי שיאמרו איזה ילדים יש לי, איך הם מתפללים, איך הם לומדים בישיבות. אם זו המטרה, צריך להיזהר.
בגמרא כתוב, לצרכו הוא דאדלקה, הילדים רואים שכל מה שאתה מדליק את החנוכייה זה לצרכיך ואסור שיהא כך. צריך שיהיה למען ד'. נס חנוכה. קודם כל הדלקה עושה מצוה, צריך לדעת שחינוך זה לא הסטנדרט של הבית, אכלו, שתו, הלכו לקמפ, חזרו, הלכו לת"ת, חזרו. חינוך זה לא סטנדרט. הדלקה עושה מצוה, רואים את האבא, איך הוא מדליק את הנשמות, איך הוא קונה לולב, באיזה חשק הוא מניח תפילין. לא מניח תפילין ומפהק. לא קונה לולב ושם בארון, אלא מביא ומראה לכולם איזה לולב זכינו, מי יודע בשואה לא זכו ולא היה להם דברים כאלה ואנו זכינו. אבא דלוק – מדליק את הילדים.
• • •
ג. כבתה אין זקוק לה.
נר חנוכה שהדלקת במקום שאין רוח ולאחר מכן באה רוח ממקום בלתי צפוי, יצא ידי חובה. הרבה הורים שבורים ורצוצים. אומרים, תראה מה יצא מהילד, לא שומע בקולנו. אדוני, תמשיך להיות בריא וחזק. יש כללים, כבתה אין זקוק לה, אם הדלקת אותו במקום שאין רוחות זרות, חינכת אותו כראוי ובאה רוח ממקום בלתי צפוי וכיבתה את הילד, אין זקוק לה. אני את ההדלקה עשיתי ומה שאירע לאחר מכן ממקומות אחרים, אין זה קשור אלי, זה מהשמים וצריכים להיות רגועים.
• • •
ד. מצוותה משקיעת החמה עד שתכלה רגל מן השוק.
חינוך הילדים אסור כשאתה עצבני. אם אתה עם חמה, עצבים, אסור לחנך את הילד. מצוות החינוך משקיעת החמה, רק אחרי שאתה רגוע. הילד עשה דבר לא טוב? מותר לומר לו, עשית דבר לא טוב, אבל אני לא יכול לחנך כעת כי אני עצבני ואסור לחנך כשעצבני.
אחר כך, כשאירגע, אחנך אותך. צריך מאוד מאוד להיזהר בזה. כל הילדים היום אומרים, ההורים שלנו לא חינכו אותנו, אלא הורידו עלינו את העצבים שלהם. לכן מצוותה משקיעת החמה. עד שתכלה רגל מן השוק. יצר לב האדם רע מנעוריו, הוא רוצה את השוק. אתה צריך לדעת להוציא את ההרגל שלו מן השוק ולהכניסו לעבודת ד'. כיצד? מצוותה משקיעת החמה, אם רואה שהאבא מחנכו רק בצורה רגועה, ממילא מוציא לו את החשק לצאת החוצה לטייל ומכניס אותו ללימוד.
• • •
ה. אם אילפת אותו ולא חינכת, כשיהיה במקום אחר יתאלף משהו אחר.
אבל אם הכנסת את החינוך בצורה נכונה, כל מצוות ההדלקה זה פרסומי ניסא, שיראו את הילדים שלך ויאמרו: כזה ראה וקדש, זרע ברך ד'.
