"אם ישאלו אותי בשמים איזה שכר אני רוצה על עמל התורה – אבקש לרדת לעולם עוד פעם לעמול בתוספות!"

איש סודו ונאמן ביתו של מרן זיע"א, הרה"ג רבי יצחק רוזנגרטן שליט"א, אשר היה נהגו המסור של מרן זיע"א עשרות בשנים, מגלה טפח ומכסה טפחיים • שביבי הוד

במה – מגזין תוכן

מקשה אחת של תורה ועמלה וכל הזמן ראשו היה תפוס בלימוד, עד כדי כך שהיה צריך לחפש עצות להסיח את הדעת. סיפר הגאון הגדול רבי דוד סולובייצ'יק שליט"א, כי אביו, מרן הרב מבריסק זצוק"ל, מאוד אהב אותו. והעיד, שרבינו זצוק"ל היה כל הזמן טרוד בלימוד גם כשהיה ילד. כל העת הייתה לו קושיה, או הערה בלימוד שגורה על לשונו. כל הזמן הוא דיבר בלימוד ושיתף את כל מי שעמד בסביבתו על מה שהוא חושב בלימוד, ואם זה היה איזה קצות, או 'געשמאקע' תוספות. תמיד הוא אמר שכל מילה של תוספות היא זהב, ואמר שמעניין איך שהתוספות נכנסו לכל הזוויות. אמרתי לו, שאני לא מתפלא מדוע הוא זוכר כל כך טוב כל תוספות בש"ס, בגלל שיש לו התלהבות מזה, ואמר שאני צודק. ואת זה ראינו בשנים האחרונות, כאשר כבר לא היה יכול כל כך לקרא, הוא היה מוציא את כל הש"ס על השולחן. והוא היה אומר תוציא גמרא ותסתכל, התוספות שם בצד זה וזה, ואמר מה שכתוב. פעם אחרי שהתעמק הרבה זמן על תוספות אחד, אמר שאם הוא יגיע אחרי מאה ועשרים לשמים וישאלו אותו איזה שכר אתה רוצה? הוא יבקש לרדת לעולם עוד פעם לעמל בתוספות!
כל הזמן היה אומר: "אריין כאפען לסיים ש"ס ופוסקים". תמיד היה אומר את זה כשדיבר בישיבות: "אתם בחורים צעירים ועוד יכולים  היות גדולי ישראל, בשבילי זה כבר מאוחר. אין לכם דאגות על הראש".
תמיד היה אומר, מצוות עשה יותר חמורה ממצוות לא תעשה, בגלל שלא תעשה אפשר לעשות על זה תשובה ויש תיקון, אבל על עשה אין תשובה בגלל שזה חסר, וכל מעשה שיכול להשיג ברוחניות אם לא עשה הוא אבוד לנצח. פעם ראיתי שהוא חושב הרבה, שאלתי את רבינו, על מה הראש ישיבה חושב? ענה לי רבינו שהוא לא מצליח להיזכר היכן הוא הניח את התפילין שלו בברלין. שאלתי, מה זה משנה, הלא מה זה נפקא מינה, עברו כבר מאז 76 שנים. אמר לי רבינו: "מדארף לעבען מיט א חשבון".

רבינו זיע"א, לא ידע מה זה חופש. פעם שאלתי אותו, מדוע הוא לא יוצא לכמה ימים לחופש? ענה לי רבינו, כי הגמרא מביאה שהייתה משפחה ישראלית שידעה לשיר. פעם הם הפסיקו לשיר והרגו אותם. הם קיבלו מתנה מריבונו של עולם, צריך לנצל את זה. לי נתן הריבונו של עולם מתנה לייעץ ולחזק ולברך אנשים, איך אני לא יעשה את זה? וכי על זה הקב"ה השאיר אותי לבד מכל המשפחה?!
היינו בתשס"ד בים עתלית, בדרך לכנס מחנה בני תורה של מרן הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א. אחרי שדן מה הברכה שמברכים על הים וההתפעלות מנפלאות הבורא שאומר לים גבול, עד פה תבוא, ולאחר שסיפר שחמישים שנה לפחות לא היה בים, הוא התיישב על כיסא מתקפל שהיה לי, אך כעבור כמה דקות הציץ בשעון, קם ואמר: "נו, יוצא געוין בין הזמנים"…
פעם היינו אצל רופא עיניים והוא נתן למרן גמרא קטנה לבדוק את מצב הקריאה שלו. מרן קרא בקלות. אמרתי לו, כי זו לא חכמה, הראש ישיבה יודע את זה בעל פה. והא הסכים איתי.
כל מגיד שיעור שנכנס אליו, הדבר הראשון שהיה שואל אותו: מה אתה לומד? ומדבר איתו על הסוגיה הנלמדת.

כשתכננו את מסעות החיזוק לחו"ל, אמר כי אינו מרגיש שום הבדל אם הוא יושב בבית ולומד, או שהוא יושב באוטו, או במטוס.
כשחזרנו מהטיסה הארוכה וכולנו דיברנו וסיפרנו למשפחה, נכנסתי למרן והוא מיד נכנס לבית והתיישב, הייתה שם גמרא מסכת שבת על הסטנדר ומרן שאל שאלה בגמרא, כביכול הוא כעת ממש בתוך הסוגיה. כל הזמן היה תובע להספיק לדעת עוד מסכת ועוד ידיעות ולא הסתפק במועט, ולמרות שכשהיה לומד הוא למד עד הסוף. הרבה פעמים אמר, הלוואי שיכול הייתי להצטרף לדף היומי, אבל מצד שני ראינו את הבקיאות הגדולה שלו בכל התורה כולה.
שאלתי את מרן פעם, מתי קיבל את כל הבקיאות שלו, אחרי שהוא יושב כל כך הרבה זמן על דבר שקשה לו? הוא התחמק ולא ענה.
גם כשסיפר סיפורים על גדולי ישראל, אמר: מה אתם חושבים שאני מספר סתם סיפורים? זה הכל לימוד לדורות.
הוא ידע להפליא את סדר הדורות של מנחילי התורה, מתי הם חיו, ומי הייתה המשפחה של מי, כאילו שזה המשפחה שלו. עיקר דאגתו הייתה על עולם התורה. בשנים האחרונות באו אליו כל יום חדרים, או ישיבות קטנות להבחן והייתה לו נחת רוח גדולה מזה, על אף שלא היה לו כח, והיה אומר בחיוך: "זה הפרנסה שלי". הוא היה בוחן בצורה כזו שהילדים הרגישו בנחת שידעו טוב ויקבלו חשק להמשיך ללמוד.
שאלתי את רבינו פעם, כיצד הוא מבין את הדור הצעיר? ואמר לי: סייעתא דשמיא. מסע החיזוק האחרון לגולה שערך רבינו היה לצרפת, ואמר לי מרן זצוק"ל: אם יצא בן תורה אחד מזה, גם מספיק לי.
היה מתפלל בכל יום על שלושה דברים, גזירות שריחפו על היהדות בארץ ובגולה: גיוס, מילה ושחיטה. היה ראש ישיבה גדול שדחק בו, מה יהיה עם בני הישיבות? מרן ענה לו, מה אתה חושב? אני לא מסיח דעת לרגע מזה, ואם היה לי פתרון מזמן הייתי אומר לכם. חבל על דאבדין ולא משתכחין. לא נותר לנו אלא ליישם את משנתו הטהורה ומורשתו הכבירה אותה הנחיל לנו לדורות.