מפני מה זכה ה"חפץ חיים"

במה – מגזין תוכן
הגאון רבי משה יהודה שניידר שליט”א
החברותא של רבן של ישראל מרן הגראי”ל שטינמן זצוק”ל

בעמדנו לקראת היארצייט של קדוש ישראל מרנא ה"חפץ חיים" זצוק"ל, עולות דמעות בעיניים, בזכרינו האיך שרבינו מרן זצוק"ל הכ"מ, היה מדבר בערגה ובהערצה מופלגת בכל פעם שהזכיר את ה"חפץ חיים". והרבה מאד היה מדבר עליו, עד שיכלה הגיליון ולא יכלו הדברים, ולכן כמדומה שהטוב ביותר להביא מה שאמר מרן זצוק"ל, בכ"ד אלול תש"ז, בישיבת "חפץ חיים" כפר סבא לתלמידיו, שמגלה בזה מתוככי לבו על גדלותו העצומה של קדוש ישראל זצוק"ל. הדברים נכתבו ע"י תלמיד מהימים ההם, הרב מאיר וונדר שליט"א:
אין עושין נפשות לצדיקים, דבריהם הם זכרונם, לא צריך דבר להזכיר על איזה צדיק, מה שדיבר וכתב זהו זכרונו, אבל בשם הצדיק קוראים איזה איש וזה משפיע עליו. לא צריך לעשות דבר שיהיה זכרונם שמור, אבל ענין השם הוא שכשקוראים שם על איזה איש, יש קשר – חיבור בינו ובין הצדיק, והוא מושפע ממנו בגלל היות שמו עליו.

ולא רק איש אלא אפילו מוסד וכל דבר כשקוראים בשם צדיק, צריך שיהיה חיבור לאותו צדיק.
ישיבתנו נקראת ע"ש ה"חפץ חיים" זצ"ל, והיום הוא יום הזיכרון, ואם קראו את הישיבה ע"ש ה"חפץ חיים" זצ"ל, צריך להיות שיראו את הקשר וההשפעה שמשפיע השם, וע"כ כל אחד צריך ללכת לפי דרכו של הצדיק, ודרכו הייתה "דרך התורה".
אם רוצים לתאר באופן מיוחד מדה אחת, או מצוה אחת, אי אפשר, כי ב"חפץ חיים" זצ"ל, נשלמו כל המידות וקיים את כל התורה כולה. אבל בכל זאת נבאר קו אחד מדרכו שאולי העיקרי שראינו בו.
חז"ל אומרים על הפסוק ואהבת את ד' אלוקיך שיהא שם שמים מתאהב על ידיך, לא די שאתה בעצמך תאהב את ה', אלא שע"י מעשיך יתאהב שם שמים, שאתה תשפיע במעשיך שהאנשים יאהבו את ד'.
והוא קיים מאמר זה כל חייו, כל עבודתו ודאגתו הייתה אחת – לראות ששם שמים יתאהב, כל מעשיו ודיבוריו לזכות הרבים, לקרב את לבם לאביהם שבשמים.
אם היה קורה דבר שחשש שיצא חלול ד', היה מיצר ודואג, ולא ישן כשהרגיש עלבון תורה וחלול כבוד שמים. כל דבר שקִוָה שאפשר לתקן שיקיימו מצוות היה משתדל מאד. אף בזקנותו היה חוגר מתניו כותב 'קול קורא' מאמרים לחיזוק היהדות שיהיה שם שמים מתאהב.
ודאי שלא יכולים לדרוש מכם שתתנהגו כמוהו לגמרי, אבל זה צריך להיות קבוע שתהיה שאיפה לזה, ודאי שאי אפשר לכם באותה מדה שה"חפץ חיים" זצ"ל, אבל צריך להתחיל בדרך זו, מה שהוא קיים כל חייו, עלינו להשתמש קצת בזה. נראה לפני כל מעשה לחשוב אם הוא מתאים למאמר זה.
האחריות הזו שמוטלת על האדם אי אפשר לסלק לגמרי, על כולם החוב הזה, וכמו שאדם לא יעשה דבר שיזיק לו, תמיד ישתדל שיהיה לו טוב, כך ישתדל תמיד לא רק שלא יתחלל שם שמים על ידו, אלא גם "שיתאהב" על ידו שם שמים.
ואפשר לכל אחד לעשות זאת, ראשית כל אחד יראה בעצמו שבכל הליכותיו יקדש שם שמים, אבל מלבד זאת כשרואה שחבירו אינו מתנהג כשורה, צריך להוכיחו שמא ישמע לו ויחזור למוטב ולדרך הישר. ואם כל אחד יתנהג בדרך זו יתקדש שם שמים על ידו, ואם לא, ח"ו להיפך יגרם חלול ד'.
על כן צריך לראות שכל אחד ישתדל להשפיע על חבריו להורותם דרך התורה ולהוכיח, אבל כמובן ידאג גם על עצמו שכל מעשיו ודבוריו יהיו לקדש שם שמים כה"חפץ חיים" זצ"ל, ועל ידו יתקרבו ויאהבו בני האדם את אביהם שבשמים, ויתקיים על ידו מקרא שכתוב ואהבת את ד' אלוקיך, וכדרשת חז"ל שיהא שם שמים מתאהב על ידיך.
עוד אמר מרן לכ"ק גאב"ד מאקווא שליט"א, ששאל מפני מה זכה ה"חפץ חיים" שנתקבלו ספריו כל כך, וכבר בחייו. השיב מרן: "ענוה". וציין למש"כ בספרים שבדור הבית יוסף היו ג' גדולים שהיו ראויים לחבר את השולחן ערוך, וזכה לכך הבית יוסף מחמת ענוותנותו.
ונסיים בהארה נפלאה על מש"כ בפרשת השבוע, "תחת אשר לא עבדת את ד' אלוקיך בשמחה" וגו'. ואמר מרן זצוק"ל, בהזדמנות, שכתוב בספרים הק' שהאריז"ל זכה למה שזכה בגלל שעשה את המצוות "בשמחה". והוסיף, כי האר"י הקדוש שראה את מה שפועל
ועושה בכל העולמות על ידי עשיית המצווה, היה ממילא שמח מאוד. ואנו איננו רואים את זה, אבל יש לנו להאמין למה שאחז"ל כי כל מצוה ומצוה, כל אמן ואמן, ובפרט אמן יהא שמיה רבא, בונה ומאיר עולמות-עולמות, וזה יביא אותנו לשמוח בעשיית המצות.