מה אומרים בליל ט"ו בשבט? הרב רחמים קצין עונה

צילום: משה אסולין

שיתוף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

סוד ט"ו בשבט

שואלים העולם, גבי סדר ליל ט"ו בשבט שנהגו בו רבנן קשישאי, ורבנו האר"י הראה מקורו להביא פירות על גבי פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל [ל' במספר], האם יש מקום להביא גם ירקות, או שמא יום זה אינו אלא לפירות בלבד?

תשובה:

הנה על פי ההלכה ודאי יום זה הוא ראש השנה לאילנות, ולא לירקות – שבהם הולכים אחר לקיטה ולא אחר חנטה.

והנה, ארץ ישראל השתבחה בגידוליה. וגם כיום הזה שאנו בגלות מרה, משתאים החוקרים על האדמה המשובחת שבחר הבורא לעמו ועל ריבוי אפשרויות החקלאות בארץ הקודש, וכמו שכבר האריך בזה הכוזרי, כי אקלים ארץ הקודש משולב מכל הסוגים והמינים, עד שהיא תמצית העולם, ומפני כן יש בה סוגי צמחים וגידולים פי כמה יותר מכל מדינה הכי משופעת שבארצות נכר.

ואם כן שמא היה מקום לומר שבירקות גם יש מקום להלל ולהודות להראות גדולתה וטובה של ארץ הקודש? אכן, לא מצאנו כזאת לא בתורה ולא בתלמוד, שידברו רבותינו בהתפעלות על ארץ הקודש שהצמיחה אי אלו ירקות. ומפני כן נתעלו הפירות לקבוע להם ברכה בפני עצמה 'בורא פרי העץ', לעומת הירקות שהן בברכה כוללת 'בורא פרי האדמה'.

ובקושטא דגם על פי הסוד אין מקום לירקות ביום זה. שהנה בספר פרי עץ חיים (שער חג השבועות פרק א) בדרוש למהרח"ו ז"ל, על סוד ט"ו באב, וט"ו בשבט, כתב וז"ל בתו"ד: ולפי שפרשנו במקום אחר, חנוכה בנצח, ופורים בהוד, יצדק מאוד ט"ו באב ביסוד, ויגיד עליו רעו ט"ו בשבט, שהוא מלוי הלבנה, מלא כל הארץ, ודאי שמבין שניהם תתחנט עלים של פירות אילן כדלקמן. והנה ט"ו באב, בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים. כמבואר סוף תענית, וסוד הזיוגים יונקת מבינה, סוד יוה"כ, כמ"ש הנושא אשה לשם שמים, עונותיו נמחלין לו ע"כ.

וכן הוא כתב מפורש בספר מחברת הקודש (שער פורים) וז"ל: והנה בין חנוכה שהוא בנצח ובין פורים שהוא בהוד, יש ביניהם ט"ו בשבט שהוא היסוד עכ"ל.

אתה הראת  לדעת, כי ט"ו בשבט הוא בסוד היסוד שזה פרי העץ ולא האדמה, כי היסוד מורה לעץ – פרי עץ חיים, ואילו הארץ מורה למלכות בסוד אשה קרקע עולם כנודע. ומפני כן גם מבחינה לשונית העץ הוא זכר והאדמה נקבה, כי דרך גבר בעלמה ודו"ק. אשר על כן אין לירקות מקום של כבוד ביום זה.

ובאגב, מה שכרך מהרח"ו סוד היסוד עם בינה – יום הכיפורים, צא וראה כמה פלא הדבר כיצד נכרך ט"ו בשבט ביוה"כ, כי הנה בספר החזיונות (ח"ב או' נ) כתב מהרח"ו ז"ל וז"ל: ט"ו בשבט. חלמתי שהיה יום הכפורים ביום, והיינו אני ומורי ז"ל האשכנזי בתיבה, והר"י קוריאל שליח צבור. והתחיל כל נדרי בנועם… אח"כ אמר ה' מלך בנועם, אח"כ הוציא ס"ת והיה סגי נהור כמנהגו. וכשקרב אצל התיבה שאל למורי ז"ל עלי, אם עדיין הייתי אוחז דרכי במחשבת ההשגה. וישיבהו, עדיין כל מחשבותיו בענין זה. ואז הייתי בוכה לפני מורי שיורני דרך זו אלך ואיקץ עכ"ל.

וכבר האריכו בספרים הק' במעלת יום זה, כי הנה ביום ט"ו בשבט מתחילים היום להתארך ומתרבים החסדים, וכלשון האוהב ישראל (ר"ח שבט וט"ו בו) 'כי מחצי החודש שהוא ט"ו בשבט מתחילין ימי רחמים כידוע' עכ"ל. וביום זה מתמעטת העורלה, וכדברי רבנו החיד"א בספרו דבש לפי (מערכת ת או' כב) בשם הרמ"ע וז"ל: דמבין שניהם [ט"ו באב וט"ו בשבט] תתמעט ערלתן של פירות האילן, שכל העם מרבים נטיעותיהן בט"ו באב… פוסקת ערלה שלהן לזמן מועט שהוא ב' שנים ומחצה… על סוד הפסק ערלת הלב עד מהרה עכ"ל. נמצינו למדים כי יום זה גדול לאדוננו לתפלה וברכה, ושמחים בו. ולא יאמר נא ישראל ביום זה תחנון, כי אם שירה והודאה.

אולי יעניין אותך גם

השארת תגובה

הצטרפו לרשימת התפוצה של מגזין קנייטש

הדילים הכי חמים | קבוצות הרכישה המשתלמות ביותר | הטבות יחודיות למצטרפים

כוח הקנייה החזק בציבור החרדי - מעל 15,000 דיוורים ישירים​

רוצה לפרסם בקנייטש?

או שיש לך כתבה מעניינת, זה בדיוק בשבילך. 

עקבו אחרינו
גלילה לראש העמוד
%d בלוגרים אהבו את זה: