כל אשר דיבר ד' נעשה ונשמע

הם אומרים זאת מתוך הרגשת חשיבות עצמית, בטוחים ברושם האינטליגנטי שעשתה הצהרתם ולא שמים לב כיצד באמת מצהירים
הם על בורותם בעל החנות רואה מול עיניו שני מקרים זהים.
אנו, שיודעים גם מה שהתרחש מאחורי הקלעים, יודעים עד כמה הסיפורים שונים זה מזה ולמעשה הפוכים זה מזה

במה – מגזין תוכן
הרב פנחס ברייער שליט”א

לא אחת נשמעת הטענה הנאמרת בקצת יותר משמינית שבשמינית שבגאווה ובהתנשאות: "אנחנו אנשים אינטליגנטים בני המאה העשרים, אנשים חושבים, אין אנו יכולים לקבל דברים בעיניים עיוורות ולומר 'נעשה ונשמע' כפי שאמרו אז, אצלינו הדרך היא נשמע ונעשה"… הם אומרים זאת מתוך הרגשת חשיבות עצמית, בטוחים ברושם האינטליגנטי שעשתה הצהרתם ולא שמים לב כיצד באמת
מצהירים הם על בורותם.

• • •

הם מבינים שאמירת נעשה ונשמע הייתה נכונות לקבל את כל שייאמר להם בלי לברר, בלי לבדוק ובלי לדעת. ברור ש"הבנה" זו בטעות יסודה.
א. איך אפשר שבורא העולם ישבח את מי שמאמין בעיניים עיוורות והרי נאמר בספר משלי, "פתי יאמין לכל דבר"?
ב. אותה תורה שמספרת על אמירתם "נעשה ונשמע" מתארת כיצד בני ישראל היו רחוקים מלהאמין בעיניים עיוורות, ומתארת כיצד על כל צעד ושעל קמה התנגדות למשה ודרישות להבהרות והוכחות.
ג. האומרים הנ"ל מתייחסים לאמירת "נעשה ונשמע" כאילו נאמר "נעשה ונדע" שהקדימו עשיה לידיעה. כלומר, אין צורך בידיעה
והוכחה כדי ללכת אחריו במדבר בארץ לא זרועה. אבל לא זה מה שנאמר, לו לזאת הייתה הכוונה היו צריכים להקדים עשייה לידיעה ולהבנה, לא לשמיעה.
• • •
ובאמת, מה משמעות "הקדימו נעשה לנשמע", האם אכן עשו בטרם שמעו? האם ניתן לעשות את רצון ד' בטרם יודעים מהו?
מהו שאמרו חז"ל, "מי גילה רז זה לבני שמלאכי השרת משתמשים בו", כלום מלאכים עושים לפני שהם שומעים? מנין יודעים הם מה מצפים מהם?
המושגים "קודם" ו"מאוחר" אינם בהכרח מושגי זמן, עשויים הם להיות מושגים הגיוניים. סיבה, למשל, תמיד קודמת לתוצאה. אב קודם לבנו לא רק בגלל שהוא מבוגר ממנו והופיע על במת ההיסטוריה לפני הבן, אלא בעיקר בגלל שהאב הוא סיבה להיות הבן ולא להפך.
מהי, אפוא, הקדמת נעשה לנשמע ומה היא מלמדת?
• • •
נתאר לעצמנו שני זוגות נשואים.
הזוג האחד: חשקה נפשה של האישה שבעלה יקנה לה מתנה. והוא – באופן עקרוני מתנגד למתנות, הוא לא קונה מתנות. והיא – לא מוותרת, מבקשת ומתחננת ולא מרפה, רוצה היא מתנה… והוא – מתעקש. אחרי שנים של מאבקי כח נכנע הבעל ואומר: שמעתי כה רבות על ציפיותיך, נעניתי לך, מה את רוצה? – תכשיט. הולכים הם לחנות התכשיטים. היא בוחרת תכשיט, הוא שומע וקונה.

הזוג השני: חשקה נפשו של הבעל לקנות מתנה לאשתו. שואל הוא אותה מה היא רוצה, והיא – לא רוצה מתנות בשום פנים ואופן. והבעל לא מוותר, הוא רוצה לקנות מתנה, אך אינו רוצה לקנות דבר שלא ימצא חן בעיניה. הוא מבקש, מתחנן שתאמר לו מה היא רוצה, והיא בשלה – אינה רוצה מתנות… אחרי שנים של ויכוחים היא מתרככת ואומרת לו: אתה כל כך מבקש, נעניתי לך – אקבל את
המתנה. מה את רוצה? שואל הבעל.
– תכשיט, עונה האישה. הולכים הם אפוא לחנות התכשיטים היא בוחרת תכשיט והוא שומע וקונה.
בעל החנות רואה את שני הזוגות ורואה מול עיניו שני מקרים זהים, בשני המקרים הבעל שמע תחילה מה האישה רוצה ועשה. אנו, שיודעים גם מה שהתרחש מאחורי הקלעים, יודעים עד כמה הסיפורים שונים זה מזה ולמעשה הפוכים זה מזה.
מבחינת סדר ההתרחשות בשני המקרים הבעל שמע תחילה ואחר כך עשה. אבל במקרה הראשון מה שגרם לו לעשות הייתה השמיעה. כיון ששמע כה רבות על רצונה של האישה במתנה – עשה. ואילו במקרה השני הסיבה ששמע הייתה רצונו לקנות
לה תכשיט. הרצון לעשות היה אפוא הסיבה לשמיעה.
• • •
חז"ל אומרים שטרם ניתנה תורה לישראל הלך הקב"ה לאומות העולם והציע להם את התורה – הופיע מהר פארן וכו', להבדיל מעם ישראל רצו הם לשמוע תחילה מה כתוב בה? ולכל אחד אמר את אותה מצווה שקשה לו ביותר לקבל. לאדומיים אמר – לא תרצח, לישמעאלים – לא תגנוב וכו'.

האם יפה הדבר? לומר לכל אחד את המצווה שקשה לו ביותר לקבל? אלא שהם הפסידו את התורה לא בכך שאמרו "אי הכי לא בעינא", אלא לפני כן, כבר ברגע ששאלו מה כתיב בה. גם אם היו בודקים ומוצאים שהתורה מתאימה להם והיו מוכנים לקבל, לא לקבלה כזו מתכוון הבורא, הם יקבלו את התורה כמו הזוג הראשון אחרי שישמעו ויגיעו למסקנה שהיא מתאימה להם, הסיבה לקבלה הייתה השמיעה.
עם ישראל לא רצה לקבל את התורה מתוך ששמע, בדק והסיק כי היא "מתאימה" לו. הם התנהגו כמו הזוג השני ואמרו: "רוצים אנו לקיים את תורת ד', אך כדי לקיימה עלינו לדעת מה כתוב בה". הסיבה שגרמה להם לשמוע הייתה הרצון לקיים, בעוד שאצל האחרים גם אם היו רוצים לקיים הסיבה לקיים הייתה כאמור השמיעה.
• • •
בשעה שהראו ישראל את תשוקתם להתקשר לבורא, דימה אותם הקב"ה למלאכים. גם המלאך מבצע את תפקידו אחר שהוא שומע
מהו, אך המנוע הפנימי שלו הוא הרצון למלא את שליחותו, שהרי שליחותו היא מהותו. כל מהותו היא השליחות אשר על כן מכונה הוא מלאך – שליח, שזוהי כל מהותו.
זה היה תוכן הקדמת עשיה לשמיעה, בכך הראו עם ישראל כי כל מהותם הוא לקיים את תורת ד' והוא שאמר רבי סעדיה גאון: "אין ישראל אומה אלא בתורותיה".