"פליקים של פעם" ו"פליקים של היום"

במה – מגזין תוכן
איש החינוך הרה"ג רבי שמואל פרידמן שליט"א, מפקח ת"ת "חמדת התורה" בירושלים,
בעקבות מאמרו הנפלא של המחנך הרב חיים ולדר שליט"א "געגועיי לפעם"

לכבוד מערכת "במה",

א. קראתי בהנאה מרובה את מאמרו המרתק של המחנך הדגול הרב חיים ולדר שליט"א והזדהיתי עם כל הדברים שכתב על החיים שהיו פעם ואני יכול להוסיף על דבריו עוד כהנה וכהנה.

ב. דוגמא קטנה: אבי ז"ל, היה עובד כפיים שעבד קשה לפרנסתו ומקצועו היה צבעי. במהלך היום היה מסתובב בבגדי עבודה. כל ימי ילדותי הייתי בטוח שאני בבית שאין הפרוטה מצויה בו ברווח ועל אף שבדברים הבסיסיים לא חסר לנו כלום, אבל לא היה לנו מותרות, דברים שהיום אין בית שאינם בנמצא, כמו שתיה מתוקה בשבת.

ג. זוכר אני עד היום את הסודה שהיו מכינים לפני שבת בסיפולוקס ופעם אחת ביקשתי מאבי להכין את הסודה עם הבקבוק הקטן המון
מהקוראים מבינים על מה אני מדבר.  אותו בקבוקון התפספס ולא מילא את ייעודו. עד היום איני שוכח את מבטו וכאבו של אבי על האבידה.

ד. ספרי הלימוד שלי אף פעם לא היו חדשים. אבי היה צובע בישיבת בית מאיר, הוא ניגש לאחראי על אוצר הספרים וביקש שיביא לו את ספרי הקודש כפי הרשימה שהעברתי לו. אמי ע"ה, הייתה עוטפת אותם והיו אומרים, "הנה שמואל, תראה זה כמו חדש", ובאמת לא זכור לי שזה הפריע לי.

ה. לכן גם אני מתגעגע לימים עברו ויודע שגדלנו בתנאים שהכינו אותנו להתמודד עם קשיי החיים שבאו בהמשך ולא כל הזמן ריפדו לנו את חיינו ונתנו לנו את כל מבוקשינו.

ו. אולם נקודה אחת במאמרו מפריעה לי וזה געגועים ללימודים של פעם, לבית הספר של פעם ולפליקים של פעם. אני אינני מתגעגע לא למחנכים של פעם ולא למכות של פעם.

ז. ב"ה, הקב"ה זיכני להיות מנהל חינוכי בת"ת "חמדת התורה" בשכונת רמת שלמה בירושלים עיר הקודש. בת"ת זה לימודיו הם בשיטת 'זיכרו' המפורסמת והתלמידים לומדים ויודעים את הנלמד בצורה מעוררת התפעלות ובלא שום הרמת יד משום מחנך!
הילדים מגיעים בשמחה לת"ת, משקיעים את מרצם בזמן השיעורים בלימודים ובזמן ההפסקות במשחקים, ישנה משמעת מעולה בכותלי הת"ת והכל מתוך כבוד והערכה שהתלמידים רוחשים לרבניהם, וכמ"כ המחנכים והמפקחים והמנהלים מכבדים את התלמידים ודורשים מהם את כל הנדרש בהסברה ומתוך הבנה.

ח. לענ"ד השינוי מפעם להיום נובע מאיכות המחנכים שהם אנשי אמת יראי אלוקים ומבינים בנפש האדם, וכשאני רואה את ההישגים של התלמידים, כיתות שלמות שיודעות סדרים שלמים בעל-פה מתוך שמחה ואהבת הלימוד, אין לי כל סיבה להתגעגע ללימודים של פעם.

ט. רב ומחנך שתלמידו רואה שהוא דואג לו ומשקיע את כל כולו ומוכן להקריב ממה שיש לו למענו, אינו צריך להגיע להרמת יד כדי להשיג משמעת בכיתה, אלא עצם דמותו היא הנותנת את המשמעת. ברצוני לציין ששימשתי כעשור כמחנך בכיתה ז' ומעולם לא חשבתי להרים יד על תלמיד.

בסיום דבריי, אודה מאוד להרב חיים ולדר שליט"א, על כל ספריו בתחום החינוך ועל המהפכה האדירה שמוביל בתחום זה.

בכבוד רב, שמואל פרידמן

המחנך הרב חיים ולדר שליט"א במענה לדברים:

שמעתי רבות וטובות על הת"ת שלכם.
ועדיין אני מתגעגע למחנכים של פעם (חולשה שלי. אולי במקרה נפלתי רק אני מכל הדור ההוא, על מחנכים נפלאים ואכפתיים ולכן ההסתכלות החיובית שלי מוטעית…)
הכותב תמה על כך שאני "מתגעגע לפליקים של פעם" (למרות שהדגשתי במאמר שאיני מדבר על אלימות כלפי ילדים במוסדות החינוך, שאני בין הראשונים שיצאו נגדה עוד לפני עשרים שנה)
הגעגוע ל"פליקים של פעם" זו אמירה צינית שבאה לומר שהם היו פחות כואבים מה"פליקים של היום" שמתחבאים תחת שמות מקצועיים, כמו "ריטאלין", "ריספונט", "חינוך מיוחד" וסטמפלים למיניהם כמו " ,"a.d.h.d." "p.d.d ועוד מכות נוראות שהילדים של היום מוכים בהם במטרה להימנע מה"פליקים של פעם".

כמובן שאיני מדבר על מקרים אמיתיים של בעיות בהתפתחות, או מקרים קיצוניים של היפראקטיביות המזיקה לילד ולסביבתו, אלא
מקרים בהם ילד שובב של פעם הופך לבעיה פסיכולוגית / פסיכיאטרית/ רגשית/ נפשית, רק כי המורים שלו לא מצליחים להטיל עליו משמעת ולכן נוהגים בו באלימות המותרת על-פי החוק. זה גורם לי לגעגוע ל"פליקים של פעם" שכמה שהיו גרועים, לא גרמו לנזקים איומים כמו הפליקים החוקיים של היום.
אני בטוח שבת"ת שלכם לא מכריחים ילדים לקבל ריטאלין ולא מדביקים סטמפלים ומחלות שונות על ילדים שובבים או חולמניים וזה מה שעושה אותו מיוחד במינו. התקווה שלי היא שבכל מוסדות החינוך לא ייתנו פליקים. לא של פעם ובוודאי שלא הפליקים הכואבים והמזיקים של ימינו.