אחת ולתמיד: התורה מעודדת הדרת נשים או לא? מדוע אשה לא חייבת במצוות כגבר? ומה היה מעמד הנשים בקיבוצים? הרב ישראל כהן משיב.
הרב ישראל כהן | 11/11/2019
אחד הנושאים שעולים ויורדים חליפות בעשרות השנים האחרונות, ובייחוד לאחרונה עם המקרה השערורייתי של ביטול האירוע של הרב פירר, הוא הדרת נשים.
הנושא העסיק במהלך השנים רבים, ובשנים האחרונות עם התחזקות גל הפמניזם עוד יותר, אך נראה ששורר בו טשטוש מסוים, והגיע הזמן לעשות סדר.
ההתייחסות התורנית לאשה
כשהתורה מתארת בספר בראשית את תהליך הבריאה, נכתב "זכר ונקבה בראם" ובפרק שלאחר מכן, נאמר כי הבורא הפיל תרדמה על האדם, ויצר מצלעתו אשה. וכפי שמבאר גדול המפרשים, שמתחיל היה האדם כעין "תאום סיאמי" בעל שני פרצופים, ולאחמ"כ כשבקש האדם – נפרדו לזכר ונקבה.
מהכתובים והמפרשים עולה באופן ברור, כי "אדם" הוא בעל ארבעה רגליים, ושני פרצופים. דהיינו זכר ונקבה. כלומר, שזכר ללא נקבה, או נקבה ללא הזכר אינם נקראים כלל "אדם". וכפי שמבואר בפירוש בפסוק: "זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם – אדם", ולא נאמר "ויקרא שמו אדם", כי הזכר לבד – כלל אינו נחשב כאדם.
הגר"ש הירש מבאר, שמתחילת בריאתו נברא האדם והנקבה, שניהם נבראו בדמות אלוקים, ושניהם שווים בערכם. שניהם נתברכו, ושניהם כאחד קרואים אדם. גם יתר המפרשים מדגישים את הנקודה, את הקשר הזהות וההכרחיות של חיבור שני חלקים אלו בכדי שיקראו יחד – "אדם".
אמרו חז"ל: כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא טובה, בלא ברכה, בלא חומה בלא שמחה, בלא חכמה, בלא שלום, ובלא תורה. ובמדרש הוסיפו: בלא כפרה, בלא חיים, ועוד. שנאמר בקהלת "ראה חיים אם האשה אשר אהבת, אף אינו אדם שנאמר ויברך אותם ויקרא את שמם אדם ששניהם כאחד קרואים אדם.
המסקנא היוצאת מדברנו: על פי התורה "אדם" הוא רק זכר ונקבה יחד, וללא אחד מהם – אין הוא אדם.
מדוע באמת חיכה הבורא עד שהאדם יחוש בחסרונה של האשה ולא בראה מלכתחילה? מדוע המתין רק עד שיבקש האדם עצמו? זאת משום שאדם מעריך את מה שחש בחסרונו, כשרצה משהו – מעריך אותו כשקיבלו, אך כשהוא היגע אל המוכן – לא מעריך את מה שיש לו.
כל זה ברמה התיאולוגית. כעת הבה ננסה להבין מהו מקומה של האישה במשפחה, בחברה ומשמעות החיים ככלל.
מעמד האשה בפילוסופיה היוונית
פעמים רבות אני נשאל על מעמד האישה, וברוב הפעמים הדבר נובע יותר מבורות ופחות מרשעות. הטענות מועתקות מטענותיהם של מתנגדי הדתות האחרות, ואינן תקפות כלל לעמדת היהדות. וכפי שאוכיח.
אותם שאלות מועתקות ברובן מן הגויים, ששם אכן מעמד האישה היה נחות, ולא רק היה אלא גם עדיין.
הרב יוסף בן פורת שליט"א מרבה להזכיר כי גדולי הפילוסופים של העולם העתיק שעד היום משמשים בכל העולם כאות ומופת לחשיבה אנושית, אפלטון, אריסטו, שחיו לפני אלפיים שנה ויותר ביון.
לא הרבה יודעים שאותם אנשים שמשמשים כאבות הפילוסופיה והמחשבה האנושית, קבעו בצורה החלטית את הנחיתות הטבעית של האישה?? הם אינם רואים אותה בתרבות יון והפילוסופיה כשווה לאיש. שם היא הרבה יותר נחותה.
הדרת נשים בתרבות הנוצרית
ואם נלך קדימה, ונביט על האמונה והתפיסה הנוצרית אשר ירשה את אותה תרבות הפילוסופיה, הרי שנראה כי בדת זו מעמדה של האישה גרוע לעין ערוך, אחד מהוגי הדעות הגדולים שלהם כתב שרואה באשה יצור טמא אשר לא נברא כלל בצלם אלוקים!
לכן הכמרים שלהם אינם מתחתנים, כי לפי אמונתם האישה היא מוקצה מחמת מיאוס.
אחד המלומדים שלהם, כתב לפני אלף וחמש מאות שנה שעל כל אשה להיות מלאת בושה על עצם המחשבה שהיא אישה. זוהי התפיסה הנוצרית!
באחד הכינוסים שלהם בשנת 584, לפני כ1400 שנה בערך, התקיים דיון האם יש לאשה נשמה או לאו, ועל חודו של קול הוחלט שיש לה נשמה.
כל זה בכדי שיובן על איזו קרקע צמחה אותה אפליה, אבל זו תרבות של גויים. לנו מעולם לא הייתה בעיה כזו, אותה הסתכלות על האישה כתת אדם היא עיוות של יחס אמיתי אל האשה.
הדרת נשים בקיבוצים ובחברה החילונית
אך רגע, האם זו התפיסה של הנצרות העתיקה בלבד?! לא ולא! זה קיים גם היום! בתרבות המערב המודרנית בצרפת באמריקה או גם כאן בישראל, וכלל לא משנה באיזו חברה. הדוגמא הבולטת ביותר היא, אותם אלו מהקיבוצים – אשר חרטו על דגלם מלחמה באפליה, ושוויון זכויות מוחלט.
ובכן, בדיון שהתקיים בקיבוץ המאוחד, על מעמד האישה בקיבוצים נאמר, בשם פרופ' רבקה בר יוסף: "המאכזב הוא שבקיבוץ מוצאים בדיוק את אותן הבעיות שישנן בכל מקום אחר, באפריקה באסיה, ובברית המועצות. נדמה לי שבחברה קולקטבית שבה קיימת קרבה גדולה בין המינים היה צריך להטשטש ההבדל בין המעמדות. אך דווקא בקיבוץ התפתחה הגישה המטפחת גבריות באופן חזק יותר מאשר העולם מסביב" סוף ציטוט.
כלומר היא מודה בכך שמעמד האישה כלל לא זכה לגאולה בשום תחום. התברר להם שהנשים אינן ממלאות תפקיד של מזכיר משק, שזהו התפקיד החשוב יותר בקיבוץ, רכז ענף ועוד. הטענה הקבועה היא "אצלכם הדתיים הנשים יושבות בבית, לא יוצאות" ואילו תוכלו לקרוא ששם בכינוס שלהם הם בוכים מרה.
דווקא אותה החברה ששמה על נס דגלה את השיוויוניות ותמיד תקפה ועד היום תוקפת ובזה ולועגת לתורה ולחברה החרדית על האפליה ובראש בראשונה על מעמד האישה, מתברר שהוא אינו טוב יותר שם!
הלא, אם אכן אתם טוענים לשיוויוניות – מדוע אין חמישים אחוז חברות כנסת?! מדוע רק כשאומרים שאשה איננה צריכה ללכת לבית הכנסת – ישנן צעקות על "קיפוח האשה", ואילו בכנסת צריכים לשריין מקומות לנשים בכל מפלגה? למה לשריין? מדוע שלא תעבורנה בפריימריז בכוחות עצמן? ואחרי הכל – גם שם הם אינן רוצות ואינן נכנסות.
הסיבה לכך היא פשוטה, כי טבעה של האישה הוא לא כטבעו של הגבר. הם באותו הדיון הנ"ל דנו מדוע לא חל השינוי בתפיסה המגדרית, כי תפיסתם היא שכל הקיפוח וההבדל בין המינים נעוץ בדיכוי, דעות קדומות, מסורת ודת, והלא גם כשהיה להם מגרש משלהם – דבר לא השתנה. הלא אפילו את הילדים לא היה על האישה לגדל, שהלא הם שהו בבית הילדים בקיבוץ! והנה אכזבה בפיהם.
אגב, כמעט בכל הקיבוצים כבר התבטל לחלוטין המושג של שינה במוסד, הילדים רוצים לשוב הביתה, האישה רוצה להיות אימא, רוצה להיות עקרת בית. האם הם מודים בטעות?! ברור שלא. ותירוציהם לא כלו.
היכן שורש הטעות שלהם? כיום בחברה המערבית אנשים מוערכים על פי תפקידים, ככל שמשרתו של האדם היא רמת דרג ומניבה משכורת תואמת – כך ההערכה אליו עולה. הבית כלל אינו חשוב. הוא לא רלוונטי, הוא נועד לשינה בלילה ותו לא. ממילא, אשה שהיא בבית – זה לא רציני, כי המצליחנים הם אלו שבחוץ השוני הוא בתפיסת החיים, על פי עולמם – לא ייפלא כי האישה נחשבת לפחותה יותר.
האיש והאשה שונים גם מבחינה נוירולוגית
מקור ההבדל טמון על פי תפיסת הדת, עוד בשני בני יצחק, יעקב ועשו. ובעוד עשו הוא איש ציד, איש שדה ובתרגום חפשי "איש העולם הגדול", יעקב הוא "איש תם יושב אהלים". זה האתגר שלו, הבית, השלמות, הבניין של המשפחה. אנחנו חיים בשני עולמות, ומכאן השוני שבתפיסה. הם אינם מבינים את סוד האדם.
ישנם הטוענים כי האיש והאישה שווים בכל, ומכאן אותם שאלות, וכשניסה מאן דהו לומר שהם שונים – מיד זעקו עליו כי אלו תפיסות קדומות. ולכן לדעתם אשה צריכה להתגייס, כי היא איננה שונה מהגבר במאום, מלבד המבנה הפיזי השונה.
ואולם, מחקר שהתפרסם לפני מספר שנים בספר "המוח" של אחד הפרופ' הגדולים בתחום הנוירולוגיה, עמ' 173, המחקרים החדשים מצביעים על כך שרבים מן ההבדלים טבועים מלידה ועמידים בפני שינויים. האיש שונה מן האישה והאישה מן האיש. כל השאר שווה, אך המוח שונה.
ספרים רבים שיצאו על התחום הוכיחו זאת, כי ישנו בדל ניכר בין מבנה המוח הנשי לגברי.
ודברים אלו הוכחו במחקרים (לא הכי מוסריים) שנעשו בבתי יתומים אחר השואה, שהבנות חונכו לדפוק מסמרים, לנסר, לבעוט בכדור וכדו', ואילו הבנים למדו כיצד לרקום, לאפות ולצייר. בכדי להוכיח שכל השוני בהתנהגות בין הגברים לנשים נובע מדעות קדומות. המחקר נכשל כמובן, אך לא הוסקו מסקנות… (וכך ניתן לטעון כנגד כל ניסוי חברתי, אגב)
אולם המחקר שאני מציין הוא פיזי, ע"י אלקטרודות שהוצמדו למוח ובחנו את גלי החשמל הסטאטי. התברר, כי חלקו השמאלי של מוח האשה מתפקד ברמה גבוהה יותר, מאשר אצל הגבר. ואילו מוחו של הגבר דווקא מבכר את החלק הימני.
וראו זה פלא, הבה ונבחן כיצד מתחלק התפקוד במוח. החלק השמאלי מופקד על הדיבור, האבחנה בפרטים וכדו'. כעת הבה ננסה להיזכר, מתי ראינו ילדה מגמגמת? נדיר למדי. זאת לעומת בנים אשר אצלם תופעה נרחבת לאין ערוך. ובאופן כללי, וניתן לברר זאת אצל כל אימא לילדים, בנות לומדות לדבר מהר יותר מבנים, ואוצר המילים של אשה באופן יחסי הוא רחב יותר.
לעומת זאת החלק הימני מופקד על הראייה המרחבית התלת-ממדי, בנים עולים על הבנות בכישורן לנהל אובייקטים במרחב, דהיינו פירוק וניתוח אובייקטים. זאת ועוד, נמצא שבנים מושפעים פחות מרגשות בשעת קבלת החלטות, ואילו בנות נוטות יותר הסתכן.
כלומר – אנו עדים למחקרים עדכניים המראים לנו כי קיימים הבדלים ברורים בין תפקודי המוח הנשי לגברי. וחשוב לחזור ולקיים כי אין מדובר כאן על עליונות או חשיבות של מין אחד על רעהו, המחקר חושף הבדלים פסיכו-ביולוגים בין שני המוחות. הבדלים – אך לא עליונות. לכל אחד יתרונות בתחומים אחרים.
וכעת מסכם הפרופ' כי לא ניתן לדמות איש לאשה בכל, וכל השוואה קולקטיבית ביניהם היא התכחשות חסרת סיכוי להבדלים הנעוצים בין שני המינים. אין אפשרות לטעון לדמיון פסיכי מוחלט בין המינים, כיון שמוחם מתפקד באופן שונה לחלוטין.
וכעת מגיע הפרופ' לשאלה שעליה אין לו תשובה, מהיכן נובע המקור לשוני בין התפקודים, ולשם מה נוצר.
האיש והאשה כניגודים משלימים
כעת ננסה אנחנו לענות על שאלתו, על פי אמונתנו והשקפת התורה.
מו"ר הגאון רבי אברהם יצחק קוק, בספרו למעלה למשכיל מבאר באריכות כי הקב"ה ברא איש ואישה שנועדו להשלים זה את זה, אותם היוצרים תאוריות וגורמים לשסעים בין המינים, אינם יודעים את עובדות היסוד! אינם יודעים באשר לפי אמונתנו האיש והאישה הם ישות אחת. כך היו הנשמות קודם שירדו לעולם וכך אחר שיעזבוהו.
וכפי שידוע לנו, כי לעין ישנם תכונות מסוימות ולגבר תכונות אחרות. האם מאן דהו יסבור שאיבר אחד חשוב יותר מרעהו? ברור שלא! כשם שלא יטען מישהו לאוזן שתיהפך לעין או להפך! רק כששניהם מתפקדים, כל אחד בחלקו – נחשב האדם לבריא ומאושר.
וכך גם האיש והאישה על פי היהדות. האיש והאישה הם ישות אחת! אדם אחד! אדם נבדל מן החיה בהרבה דברים, אך הבולט ביותר הוא שהאדם הוא פרוזאי. חיה מגדלת את גוריה מספר חדשים בד"כ, ועוזבת אותם לנפשם. אם נפריד שור בן יומו מאמו – הוא יגדל לשור לכל דבר, הוא יודע מה לאכול, ואיך לישון. הוא איננו זקוק לאמו מבחינה דידקטית ופדגוגית!
האדם לעומת זאת, חייב את הוריו, בכדי שילמדו אותו, שיחנכו אותו, שיזונו אותו, שילמדו אותו היכן להתלבש, היכן לגור, באיזה מקצוע להשתלם ומה לא?! היכן עושים זאת, ברחוב?! ממש לא. בבית! בקטנותו של האדם הוא צמוד לאמו, וממנה הוא למד את אורחות החיים הבסיסיות של בני האדם.
אמרו חז"ל: "אל תיטוש תורת אמך" האימא היא המגדלת את הילד, את הילדה, את הדור הבא! היש תפקיד חשוב מזה?! האם לגדל את הילדים, להחליף טיטול, לחנך את הפעוט לומר תודה על מה שקיבל, לחנכו לסדר יום נורמטיבי, האם זהו תפקיד לבעל מעמד נחות?! בזכות זה אנו קיימים כעם שלושת אלפי שנים למרות שישנם כאלו שנעלמו מעל המפה זה מכבר. זאת גאוותנו!!
למה יש הבדלים בין תפקוד המוח? הפרופ' איננו יודע, אך אנו יודעים!
האיש והאישה נבראו מותאמים לתפקידם
הקב"ה נתן לגבר יכולת לחרוש ולקצור, לזרוע ולפעול, "ראייה מרחבית", והוא זה אשר נתן לאשה את מה שהיא צריכה, אמרו חז"ל: "תשעה קבין של שיחה ניתנו לאשה", וכעת התפרסם מחקר מדעי, אשר הוכיח כי ככל שתינוק נחשף לדיבורים רבים יותר, כך התפתחה רמת האינטלגנציה שלו בהתאם. וכלל לא משנה אם הוא מבין את הדברים.
הלא זהו מה שעושות הנשים עם בניהן, מדברות עמו ללא הפסקה, וזה מה שמפתח את שכלו. הלא גבר אינו יכול ואיננו מסוגל לעשות זאת!
נתאר לעצמנו עולם בו גבר היה צריך לגדל את התינוקות בעצמו. האם יש לו את הסבלנות הנדרשת?! האם יש לו את החום והאהבה הנדרשים לכך? את העדינות שהיא נחלתן של הנשים?! לא ולא! ואין המדובר על יוצאים מן הכלל.
זאת היא העובדה, אלו שני יצורים שונים, שונות מוחלטת הנובעת מבורא העולם. שהעניק לכל מין את הדרוש לו בכדי לבצע את תפקידו בעולם כראוי.
אמרו חז"ל: "בינה יתירה ניתנה באישה", וכולנו יודעים זאת. האימא מרגישה על פני בנה שפניו אינן כתמול-שלשום, האבא אינו חש בכך בד"כ לעומת האימא שקשה להסתיר מפניה. וכפי שאומרים בעולם "על אימא קשה לרמות".
בינה זהו דבר מתוך דבר, אישה מבחינה במה שהגבר כלל לא רואה. אישה מסוגלת "להריח" אנשים לא ישרים, עוד הרבה קודם שהגבר יחוש בכך. כי תפקוד מוחה הוא שונה, ומותאם לתפקידה היא, כחלק בלתי נפרד מאותה מערכת החינוך.
מדוע אשה חייבת בפחות מצוות?
רבים שואלים: טוב, אז מדוע אשה חייבת במצוות פחות מהגבר? ושוב רואים בכך פחיתות במעמדה ו'הדרת נשים', אבל שאלה זו כלל אינה מתחילה! לאשה יש יצר ומשיכות פחותות משל הגבר, 613 המצוות של התורה אינן אלא 613 שרשראות! לשמור עליו שלא יעבור על רצון בוראו. ולכן הגבר נצטווה במצוות רבות יותר, כי יצריו חזקים יותר, הוא מופרע וקשוח יותר, הוא חייתי יותר. משא"כ האישה, שניחנה בעדינות וסולידיות, המצריכות "שרשראות" במידה פחותה.
וכפי שמצינו בכל התורה כולה, שהחשיבה התורה את דעתן של הנשים יותר מדעתם של הגברים, הן במצרים, הן בחטא העגל, הן באברהם אבינו שלו נאמר "ככל אשר תאמר אליך שרה תעשה" כי רוח הקודש שלה היתה בדרגה גבוהה יותר.
התבטאויות רבות אנו מוצאים בחז"ל בשבחן של הנשים ויתרונותיהן על פני הגברים, "בזכות נשים צדקניות עתידין בני ישראל להיגאל", ואף לנבואה שהיא הדרגה הגבוהה ביותר הגיעו מספר דומה של נביאות כמובא במדרש שיר השירים.
האם יש בכל העולם אומה או חברה בה הנשים שוות ומוערכות יותר ממעמדן ביהדות?! ולא רק בנוצרים של פעם, כי אם בחברה המערבית של ימינו, אין שום דמיון. ומכאן אותו יחס ואותה הערכה שחייבת להיות בין בני הזוג.
ואמרו חז"ל בבבא-מציעא וכך פסק הרמב"ם: "ידבר עם אשתו בנחת, ולא יהיה רגזן, לעולם יהיה אדם זהיר בהונאת (צער) אשתו", שהלא אשתו כגופו, וכשם שאת גופו אינו מצער כך את אשתו. כי שניהם יחד קרואים אדם!
וכתב עוד הרמב"ם (גדול הפוסקים בתקופת הראשונים, לפני כ800 שנה לערך) "חייב אדם לאהוב את אשתו כגופו, ולכבדה יותר מגופו". האם קיימים דברים אלו בחברה אחרת?! ודווקא באותם מקומות בהם "מחו" על כבוד האישה, אנו מוצאים את אותם בתים לנשים מוכות.. האם דבר זה היה קיים בהיסטוריה היהודית?!
הכבוד לאשה בחברה שומרת מצוות – לאין כל שיעור!
בחברה השומרת ומקיימת את דברי התורה, במשפחות המתנהלות על פי כללי התורה, עוד לא נמצא הבעל שידקור את אשתו למוות, ובניגוד למשתמע בתקשורת – אחוז הנשים המוכות הוא נמוך באופן משמעותי מאוד. וגם זאת – בניגוד מפורש לנכתב בתורה כמובן!
תוכל כל אחת, לעשות בעצמה סבב בין הנשים החרדיות ולבדוק האם הם אכן מרגישות "מופלות" או שמא הן יודעות כי אין עוד מקום בעולם שהן מוערכות כפי שהן מוערכות!
ואנקדוטה נוספת המבליטה ביתר עוצמה את דברינו, כששב האב מתפילת ליל שבית, והשולחן ערוך לסעודה, ממתינים כולם, ופעמים בבטן מכרכרת, עד שאבי המשפחה יקדש והסעודה תתחיל. והנה, אחר אמירת "שלום עליכם מלאכי השרת" המוקדש למלאכים המלווים כל אדם לביתו על פי הקבלה, עוצרת כל המשפחה, ושיר הלל ארוך מוקדש לאם המשפחה.
"אשת חיל מי ימצא וכו'" דווקא בזמן כזה, כשכולם נוכחים, כשכולם ממתינים בציפייה, כשכולם שותקים – אז ראו חז"ל לנכון לתקן את אמירת המזמור הזה, המוקדש לאשה שאשר טרחה והכינה את הסעודה. משמור ארוך שכולו דברי שבח והלל לאשה. בכמה מקומות נוכל למצוא דבר כזה?! הלזה תקרא אפליה?!
הדרת נשים או הכפשה דלה מתוכן?
ולמרבה האירוניה, דווקא על נושא זה שכה חשוב בעיני התורה – רבו המלעיזים, רבו המקטרים הטוענים טענות שקר. מי בתמימות כהולך אחר הזרם, ומי כעומד בראש, בידיעת האמת ורצון להעלים אותה.
האם לא ראו כל אותם מלעיזים כיצד יצאו זה מכבר חמישים אלף איש, אחר מיטתה של אשה אחת צדיקה אשת הרב קנייבסקי שליט"א?! האם לא ראו כי אחוזי הגירושין אצל החרדים נמוכים לאין שיעור?! האם לא ראו את נתוני הלמ"ס על אחוזי שביעות הרצון הכללית מהחיים בקרב הנשים החרדיות?!
ראו גם ראו, ואף עובדה לא מנעה מהם לעמוד ולהשמיץ, להכפיש ולשקר, כשכל האמצעים מקדשים מטרה אחת.
לשם כך הם טוענים את כל שבאפשרותם לטעון, מצד אחד – על כך שהנשים החרדיות יושבות בבית ואינן יוצאות לעבוד, ומצד שני – על כך שהן יוצאות לעבוד והבעל נשאר בבית ללמוד…
טענות סותרות, שכלל אינן מהוות בעיה לדידם, כי מטרתם היא לטעון, להכפיש, להשמיץ ולחרחר ריב בין חלקי העם לצורך השגת רווחי רייטינג ופוליטיקה, וכלל לא משנה מה טוענים, וכלל לא משנה איך טוענים והאם יש צדק בטענות.
מדוע נשים מפרנסות את הגברים?
לגופו של דבר, מדוע אנו רואים נשים חרדיות אשר עול פרנסת הבית מוטל על צווארן בעוד בעלן עוסק בתורה?
הדרת נשים? לא ולא! זאת משום שישנן נשים, אותן נשים צדקניות, אשר מוכנות להקריב מעצמן, ולעבוד בשלל עבודות, למען יוכל הבעל להחכים וללמוד את דברי התורה, אותה תורה המצווה עלינו "מכבדה יותר מגופו". הן מקריבות, לצורך אינטלקטואליות, לצורך למידה, לצורך חשוב ונעלה, שבעיניהן – מצדיק הקרבה כפי שהן עושות.
זו אינה 'גזירה יהודית' אלא 'אסטרטגיה חרדית' (ראה בתשובה הזו באתר אקשיבה), שסיבותיה שונות, אך גם הן רחוקות מאוד מלנבוע מזלזול בכבוד האשה.
אין אפס, יתכן וישנם אנשים פרטיים שמנצלים את אורח החיים הדתי כדי לתת פורקן ליצריהם, ולהפיל את מחויבויותיהם על זולתם, אך ודאי שאין זה הרוב וגם לא מיעוט המצוי, ויוצרי האסטרטגיה – הרבנים מנהיגי הדור שליט"א ודאי לא עשו זאת משיקולים של "בא נפיל עליהן את כל העבודה כי הן פחותות", אלא משיקולים טהורים של עבודת ה' והתאמת החיים לתפקידי הבעל והאישה.
סוף דבר: ישנן טענות היכולות להיטען על המגזר שומר המצוות, אך דווקא בתחום זה, הפופולרי ביותר לאחרונה – ליהדות יש הרבה מה לומר, הרבה יותר מכל חברה אחרת.
