לחיות בשלווה ובחוסן נפשי על אף האתגרים והקשיים שהחיים מזמנים לנו
הרב אוריאל בלמס
מרצה ויועץ חינוכי
ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף
בפרשת ויישב מספרת לנו התורה על פרק נוסף בחייו של יעקב אבינו. לאחר ילדותו והתבגרותו לצד עשיו, בריחתו ללבן והתהפוכות שם עד לשובו לבית אבא, עם כל הצאצאים והילדים מבקש יעקב קצת לנוח. לצערו, זה לא קורה. כלשון המדרש:
"ביקש יעקב לישב בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף. אומר הקב"ה, לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלווה בעולם הזה"?
כלומר, איך שיעקב מבקש טיפה לנוח, להירגע ממסלול חייו המסחרר, מתפתחת דרמה נוראית: אחיו של יוסף מתקנאים בו, זוממים להורגו ובסוף מתפשרים רק על השלכתו לבור. יעקב כמובן אינו יודע מכך והוא נחרד למראה כתונת הפסים המוכתמת בדם. מאז אינו יודע שלווה ונחת ומובא במדרש כי הקב"ה כביכול אומר, יעקב, לא מספיק לך חלקך ושכרך לעולם הבא, אתה רוצה גם בעולם הזה לנוח ולנפוש?
והשאלה נשאלת, למה לא? למה בעצם, הכל חייב ללכת קשה, במאמץ, בזיעה ובאתגרים? למה אי אפשר להתפרנס, לגדל ילדים, ללמוד תורה, לקיים מצוות, להיות אנשים טובים ולמלא את יעודנו בעולם בנחת? למה שזה לא ילך קל? זו בקשה מידי מוגזמת, קצת שלווה?
ההפרעה והקושי שאנו חווים היא מתנה / אור בתוך החושך
על שאלה זו ניתן להשיב על פי דברי אדמו"ר הזקן מחב"ד, ההפרעות והקשיים שאנו חווים בכל תחום היא למעשה מתנה. במילה הפרעה יש את המילה "פרעה". פרעה הוא למעשה מצד אחד, ההתנגדות הכי קשה, האתגר הכי גדול, הסימבול הכי משמעותי לקושי ולשעבוד. מצד שני על פרעה נאמר ש "אתפרעו מיניה כל נהורין" כלומר, נמשכים ממנו אורות עצומים.
היכולת לעמוד מול האתגר ולהתבונן בו, להתמודד איתו ולהצליח חושף את המקום הכי גבוה ועוצמתי בנפש שלנו. מה שמכונה בתורת הסוד: "היחידה שבנפש". כשאנחנו יוצאים, או מאולצים לצאת מה- coumfort zone שלנו, אנחנו למעשה מתאמצים יותר. וככל שהמאמץ גדול יותר, והקושי עצום יותר כך, לא רק שנשיג תוצאות מופלאות יותר אלא נגלה כוחות עצומים שלא ידענו שקיימים בנו, ועצם הידיעה הזאת תוכל לקחת אותנו הלאה אל האתגר הבא בידיעה שנצליח.
משל – הנשמה כיהלום
על דרך המשל – אם היו יהלומים מתגלגלים ברחוב ערכם היה יורד פלאים. הם היו נחשבים בעינינו כסתם אבנים המושלכות בצד הדרך. דווקא הקושי שבחציבתם והעבודה המאומצת בגילויים והפיכתם מחומר גלם חסר חן לתכשיט נחשק יקר מרהיב ומנצנץ הם שעושים את היהלומים לנדירים ויוקרתיים.
גם יעקב אבינו, שבסופו של דבר זכה להתאחד שוב עם בנו יוסף, לרדת מצרימה ובעצם להתחיל תהליך של תיקון ובירור ניצוצות שהיו "תקועים" במצריים ורק עם ישראל יכול היה לחלץ אותם משם.
בכל אחד מאתנו חבוי יהלום יקר ומנצנץ, זוהי הנשמה ששוכנת בנו ומחכה שנגלה אותה על ידי עבודה קשה, דם יזע ודמעות והרבה מאמץ ואתגרים אבל מרגע שנצליח לחשוף ולו מעט ממנה, נבין כמה המאמץ היה שווה.
ללמוד מיוסף מהו איש מצליח – כוחה של אמונה והודיה
וישב יעקב בארץ מגורי אביו – שהיה מגייר גרים, מקרב הנפשות הרחוקות, כי עיקר החוכמה אותה הוריש יעקב לבנו יוסף, הוא להכניס השגות אלוקות בעולם, להודיע לבני אדם גבורותיו. "אלה תולדות יעקב יוסף", היינו שיוסף הלך בדרך אביו והיה עוסק גם כן לגייר גרים ולקרב הנפשות הרחוקות" (ליקו"ה השכמת הבוקר ד , טז).
מהו הסוד של יוסף הצדיק שהתורה מאריכה ומדברת בו במשך חמש פרשות תמימות?! מה הסוד של מי שזכה למלוך במצרים 80 שנה שלטון ללא עוררין שזה דבר שאין לו תקדים?! מה הסוד של מי שאחיו כל כך שנאו אותו, שלא נחה דעתם עד שהשליכו אותו לבור, ולא סתם בור, בור מלא נחשים ועקרבים, ונמסר מיד ליד כמו עבד גמור, ועבר כל כך הרבה תלאות וסבל ובסוף עולה לגדולה ומכונה "איש מצליח", שכל מה שהוא עושה, הוא מצליח, מה הסוד? "שם שמים שגור פניו" (רש"י הקדוש). זה הסוד. כל הזמן זוכר את ה', כל הזמן מזכיר את ה'.
יוסף מעולם לא זקף את ההצלחה שלו לזכותו. הוא ראה בכל הצלחה ובכל ניסיון את כוחו של ה', אפילו כשמכתירים אותו למלך, הוא אומר "את האלוקים אני ירא". הייתה לו ליוסף הצדיק אותה הרגשה פנימית ועמוקה שהכל זה מתנת חינם. בלי שום זכות מצידו. הכל זה חסד ורחמים של בורא עולם. הוא בלי הקב"ה לא יכול להצליח, לא יכול לעשות כלום.
קשה לתאר את גודל הניסיון שהיה ליוסף הצדיק עם אשת פוטיפר. אלו תעצומות נפש הוא מגלה בעצמו. כך גם על השנים שישב בתוך בור האסורים, 12 שנים בתוך כזה חושך, המדרש מביא שהיה מפזז שר ורוקד כל העת, לרגע לא איבד את הקשר שלו עם הבורא יתברך. כל אדם עובר במהלך החיים הרבה ייסורים. כל אחד יש לו את המסלול שלו, עם הרבה תיקונים, עם הרבה דברים קשים. אבל דבר אחד חייבים לזכור: ה' אף פעם לא עוזב אותך. הייסורים נועדו לקרב את האדם, "את אשר יאהב ה' יוכיח". יבוא יום ונראה כי בעומק הדין היה מונח עומק של חסד ורחמים.
כל עבודת התשובה היא לבנות קשר אישי עם השם. אדם צריך לדעת שכל הרהור טוב שיש לו, זה האוצר שלו, את זה הוא יכול לשים בכספת שלו. זה משהו נפלא, הרבה לפני הבקשות והתפילות, כמובן אם אדם שרוצה שיהיה קיום להרהור שלו כדאי שיבטא אותו בשפתיו. ה' אני אוהב אותך, אני רוצה לעשות את רצונך, אני יודע שאני בשליחות פה, אני מבקש שתעזור לי לשבור את הדברים הבטלים, את הדמיונות, את האנוכיות והתאוות. כך הדברים נחקקים פנימה ויוצרים משהו חדש בתוך הנשמה.
תמימות היא עבודה לא פשוטה. להשליך את השכל ולהאמין בהשם יתברך, שכל מה שהוא עושה הכל לטובה. יוסף הצדיק עבר משברים רבים, פטירת אימו וקנאת אחיו עד כדי השלכתו לבור ומכירתו לעבד, ניסיון אשת פוטיפר והישיבה בבית האסורים על לא עוול בכפו. בתוך כזה חושך, הוא מצליח לאחוז בחוסנו הנפשי ובאמונתו ולרגע לא מאבד אותם. אדם לא יכול בשום אופן להרגיש שה' איתו אם הוא נמצא בתוך הגאווה והאנוכיות העצמית. אלה שני דברים סותרים. יהודי צריך לזכור כל הזמן שהוא בן של מלך, יש לו מלוכה, והוא צריך לנצל את המלוכה הזאת, את הכוח הזה, לדברים טובים, אם אדם חי טוב מהתנשאות על הזולת. הוא לא יוכל להתקרב אל אמונת הבורא. ביטול וענווה אלו הרגשים פנימיים עמוקים, שכל מה שמתרחש בעולם בפרט ובכלל זו השגחה פרטית, ומלבדו אין רע וטוב.
אור חנוכה אורו של עולם
כשהקב"ה ברא את העולם, הוא האיר אותו באור מאד חזק ואחרי 36 שעות הקב"ה גנז את האור הזה. כתוב בספרים הקדושים שבחנוכה מתגלה האור הגנוז, אותו אור שהיה בבראשית, וכנגד אותן 36 שעות שהאור הגנוז האיר את העולם, מדליקים בחנוכה 36 נרות. ובגלל שהאור הזה הוא כל כך חשוב, כל כך מיוחד שיש עניין גדול מאד להסתכל בנרות ולהתבונן בהם, לשבת ולהסתכל עליהם. ככה האור חודר לתוכנו, הוא מתקן את כל מה שפגמנו בימי חיינו בהסתכלויות רעות, הוא מחדיר שמחה בלבבות, הוא ממשיך רפואה, פרנסה, הוא מוריד שפע.
את האור הזה אי אפשר לשמור רק לעצמנו. הטבע של האור הזה שהוא יורד למקומות הכי נמוכים, מתחת לעשרה טפחים, בחוץ, בשווקים, ומאיר לאנשים שנמצאים שם, מאיר להם את הנשמה. וזה רמז לכל אחד מאתנו, שהדבר הכי גדול זה להאיר עוד ועוד נשמות, לחזק ולרומם את הזולת. הבורא יתברך מבקש מכל אחד שירבה את האור הפנימי לעצמו ולסביבתו.
יש לכל אחד את כוח להשפיע על אחרים בחיוך, במילה טובה, בשיחת חברים, בהארת פנים ובהקשבה טובה. כשאדם נותן הוא מקבל חזרה.
"יוסף בן שבע עשרה שנה היה". שבע עשרה זה גימטרייה "טוב". יוסף מצא בכל דבר את נקודות הטוב שבו. את החנוכייה מדליקים בפרהסיה. לא משאירים את האור רק לעמנו. יש צורך שכולם יקבלו אור ובפרט אלו השרויים בחושך באשר הוא. החיבור בין פרשת וישב ליעקב ויוסף מלמדים אותנו, מהי הדרך להאיר את עצמנו גם כשיש קשיים ומשברים, ומהי החשיבות בהארת הזולת כמקור השפעה. הדרך לצלוח את משברי החיים היא לראות אור בתוך חושך, לחפש אותו בכל הכוח. המיומנות הזו מעצימה את האמונה בבורא ומחזקת את החוסן הנפשי שעולה ומתעלה ומאיר לעולם כולו. "נר לאחד נר למאה".
שבת שלום וחנוכה שמח
הכותב הרב אוריאל בלמס הינו יועץ חינוכי, מנחה הורים וקבוצות. בעל תואר A.M. מומחה למצבי חירום, משבר ואבדנות, ילדים ונוער בסיכון-זיהוי ואיתור, טיפול ומניעה בנשירה. תואר ראשון בחינוך, תואר שני בניהול מערכות חינוך. מאמן אישי ומוסמך NLP, מרצה מומחה לגיל ההתבגרות, חבר הנהלת איגוד ענ"ף
