שעת חינוך – תכניות ומטרות בחינוך

נוף - צילום משה אסולין
נוף - צילום משה אסולין

שיתוף

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin

תכניות ומטרות בחינוך

בקוצר רוח הוא המתין ליום המיוחל ויותר מהכול חיכה לרגע בו הוא יכנס לטחנת הקמח ויודיע: הנה – אני הוא זה שבמשך עשרות שנים גלגלתי את הרחיים כדי שיהיה לכם מה לאכול ולאפות…

במה – מגזין תוכן
הרב פנחס ברייער שליט”א

 

בפרשת השבוע אנו לומדים על שיעבוד מצרים, "ויעבדו מצרים את ישראל בפרך" (שמות א, יד). חז"ל מביאים כמה פירושים על מהות עבודת הפרך, אחד הפירושים הידועים על המושג 'פרך' הוא – עבודה לחינם שלא לצורך.
אדם מוכן ומסוגל לעבוד קשה, אבל כל זה בתנאי שהוא יראה תוצאות ממעשיו. הידיעה שהעמל הוא לאיזושהי תכלית נותנת משמעות
לחיים.
אדם העמל ועמל שלא לתכלית, אף שעצם העבודה במובן הפיזי אינו קשה ומפרך, מרגיש בתחושה שהוא עוסק בעבודת פרך, כתוצאה מהידיעה הרגשית שבעצם הוא יודע – אני לא עושה כלום!… אני סתם ממלא ימים…

• • •

מסופר על אסיר שנידון למאסר עולם, לאחר כמה ימים בהם התמקם בבית הסוהר חשב בליבו, אם אני כבר אסיר ואין לי שום תקווה בחיים האישיים, לפחות שאתרום לאנושות.
ממחשבה למעשה, פנה להנהלת בית הסוהר והציע את עצמו לעבודה התנדבותית לתועלת האנושות.
בהנהלה כיבדו את בקשתו והציעו לו לסובב גלגל של רחיים שיטחן חיטים לקמח לכל האזור.
וכך, יום אחר יום, שנה אחר שנה, האסיר עומד על משמרתו עשר שעות ביממה טוחן וטוחן…
כשהיה לו קשה הוא היה חושב מחשבות חיוביות על כל מיני המאפה והלחמים הנאפים במאפיות באזור והכול תודות למאמציו. מחשבות אילו הזרימו לו אדרנלין להמשיך בעבודה הקשה הזו. גם בימים של קור ושלג לא עזב את משמרתו, הוא ידע שבסביבה חיים אנשים הזקוקים לקמח לאפיית לחמים גם במזג אוויר סוער.
בלילות הוא היה חולם על אותם האנשים בצד השני של הכלא, המתפלאים על הרחיים המסתובבות ולא יודעים שהכול בכוחו של
אסיר שנידון למאסר עולם והחליט להקדיש את כל חייו וכוחותיו לעולם. לימים, עקב התנהגות טובה, קיבל האסיר הודעה על הפחתה משנות מאסרו והתבשר על שחרורו הקרוב.

בקוצר רוח המתין ליום המיוחל ויותר מהכול חיכה לרגע בו הוא יכנס לטחנת הקמח ויודיע: הנה – אני הוא זה שבמשך עשרות שנים גלגלתי את הרחיים כדי שיהיה לכם מה לאכול ולאפות…
היום הגיע, הוא רץ החוצה ודבר ראשון פנה לאגף האחורי והוא רואה שאבן הרחיים אינה מחוברת לכלום…
בצד השני עמד בורג גדול.

עבר רגע ושניים ולפתע הוא קלט שבעצם כל החיים הוא גלגל אבן רחיים על כלום, כל יגיעו היה לריק.

האסיר נפל מת בו ברגע…

המסר עמוק ונוקב: אין לאדם קושי לעמול, הוא רק חייב תכלית, הוא רוצה להשיג מטרה. לאסיר היה כוח לעמול אבל רק בתנאי שזה מועיל למישהו.
במצרים העבידו המצריים את אבותינו לחינם. חז"ל מספרים שביום הם בנו, ספגו מלקות מהנוגש, הכניסו את בניהם לקירות,  בערב היו מחריבים הכול ומעבידים אותם למחרת עוד יום לחינם.
זוהי עבודת פרך, עבודה ללא תכלית.

• • •

כלפי מה הדברים אמורים, כל בית הוא עולם בפני עצמו, אוטונומיה – מדינה משלה. אנחנו עסוקים בלחנך, בלהחדיר ערכים, בלהעביר מסרים והרבה פעמים אנחנו מרגישים שאנחנו עובדים לריק, אנחנו לא מתקדמים, אנחנו לא כובשים יעדים, התחושה שאנחנו עדיין נלחמים על אותם עקרונות שניסינו להחדיר לפני שנים.
בבתים רבים יש כבר את אותם ויכוחים ואותם ניסיונות בכל הנוגע לזמני שינה, על זמני קימה, אפילו שהגדול כבר עולה עוד מעט לישיבה גדולה. בבתים רבים עוד עסוקים בוויכוחים על זמני אכילה, אפילו שהמתבגרת כבר בסמינר.
בעוד שהכול תלוי בדבר פשוט והוא – תכניות מוגדרות.
כל אחד מבין שאין אפשרות לבנות בניין ללא תכנית מוגדרת היכן מניחים את היסודות, היכן עוברים הצנרת והביוב, נקודות החשמל והטלפון.
בדיוק כך אין אפשרות לחנך בית, אם אין תכנית מוגדרת על מה אנחנו עובדים כעת, מהו הערך הקריטי מבחנתנו בעת הזאת.
כשאין התמקדות וכל שעה מחליפים את הערכים והנורמות אותם אנחנו רוצים להחדיר, אז עובדים ועובדים ולא מגיעים לכלום.
כשנשכיל לשבת עם עצמינו ולערוך סדר בדברים מה אנחנו רוצים לחזק בבית, מה קריטי ומה סובל דיחוי ואז עובדים בצורה עקבית ויסודית על כל דבר בזמנו, אזי בסייעתא דשמיא תוך תקופה קצרה רואים פלאות.

• • •

למה הדבר דומה, להרתחה של כוס מים. אם נרתיח כוס תמיד רק לארבע דקות במקום הזמן הנדרש שהוא שש דקות, אזי אף אם במצטבר הרתחנו את אותה כוס שעות על גבי שעות, היא לא תגיע לנקודת הרתיחה, בעוד שאם נתמקד וניתן לה את הזמן הנדרש ברצף, היא תרתח בשש דקות וזהו…
כשעובדים בצורה מתוכננת ולא בשליפות מהשרוול, לא עובדים בפרך, משום שרואים תוצאות, דבר שזה עצמו מלבד הרווח מהעניין
שהתקדמנו בו, נותן כוח לכבוש עוד יעדים.
עלינו ללמוד להיות עקביים. אם קבענו שכעת אנחנו מתמקדים בעניין מסוים, אנחנו לא משנים את אותה מטרה, אנו דבקים בה עד להשגת היעד, גם אם זה לא הולך בקלות, במיוחד אם אנחנו באים לשנות דפוסי התנהגות שהשתרשו שנים על גבי שנים.
מותר לבצע שינויים בתוכניות, אבל בשום אופן לא במטרות!…
ונסביר את הדברים: מטרה מוגדרת כיעד, למשל, אם אני רוצה להגיע לירושלים, מבחינתי המטרה היא להגיע לירושלים.
התכנית היא הדרך והאמצעי איך להגיע לייעד. ניתן להגיע ברכב פרטי, באוטובוס, אפילו בטיסה, אולי ברגל וכו' וכו'. אם חשבנו להגיע למטרה בתכנית מסוימת, למשל בנסיעה באוטובוס ולבסוף אנחנו רואים שהתכנית לא יוצאת לפועל, נשנה את התכנית וניסע ברכבת, אבל לא נשנה בגלל זה את היעד וניסע לתל אביב.
לענייננו, הרבה פעמים אנחנו מנסים להחדיר בבית עניין מסוים, למשל את עניין חשיבות הברכות, שזהו בעצם המטרה, וחשבנו לעשות זאת על-ידי לימוד משותף. כעבור מספר ימים שאנו רואים שאין בזה עניין לציבור, אנו חפצים לסגת מהרעיון ולהתחיל מבצע על עזרה בבית. זו טעות. עלינו להישאר דבוקים במטרה ולחפש תכניות אחרות איך להחדיר את עניין הברכות, אולם המטרה לא משתנת לעולם!

אולי יעניין אותך גם

הצטרפו לרשימת התפוצה של מגזין קנייטש

הדילים הכי חמים | קבוצות הרכישה המשתלמות ביותר | הטבות יחודיות למצטרפים

כוח הקנייה החזק בציבור החרדי - מעל 15,000 דיוורים ישירים​

רוצה לפרסם בקנייטש?

או שיש לך כתבה מעניינת, זה בדיוק בשבילך. 

עקבו אחרינו
גלילה לראש העמוד
%d בלוגרים אהבו את זה: