שעת חינוך – בגדי כבוד

שיתוף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

בגדי כבוד

בפרשת השבוע מגדירה התורה הקדושה את יעוד בגדי הכהונה המיוחדים לכוהנים –' וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי-קדֶשׁ… לְכָבוֹד, וּלְתִפְאָרֶת. ללמדינו שעניין הבגדים הוא דבר של 'כבוד ותפארת'.

 

במה – מגזין תוכן
הרב פנחס ברייער שליט”א

למעשה, כל יהודי לבוש בגדי כבוד ותפארת, יהודי מתבדל מגויי הארצות על-ידי בגדי הקודש. כבר במצרים נגאלנו בזכות שלא שינו שמם ו'לבושם'.

הלבוש למרות שהוא נתפס כסמל החיצוניות, הוא בעצם בא לשמור על הפנימיות כקליפה השומרת על הפרי.

***

עניין זה שהבגד ישמור על האדם, אנו רואים במהות מצוות ציצית. התורה מצווה את היהודי להלביש בגד מיוחד שכל מטרתו היא – 'וראיתם אותם וזכרתם את כל מצוות ד".

הגמרא (במסכת מנחות מד.) מספרת: "מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית… בא לעבור עבירה, באו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו ונשמט". הציציות טפחו על פניו כפשוטו, הציציות באו והזכירו לו: תיזהר, אתה יהודי בן מלך, שמור על עצמך!…

כולנו יודעים עד כמה הביגוד משפיע ושומר על האדם. די בזה אם נשים לב ונראה שכל הידרדרות רוחנית מתחילה בהידרדרות בלבוש. זה כמו ריקבון המתחיל על-ידי קרע בקליפה, חור המזמין אליו כל מיני מזיקים המכלים בהמשך את כל הפרי.

במשך כל הדורות ראינו שבכל אותם מקומות שהיהודים הקפידו על לבוש יהודי אותנטי, ללא שום שינוי, החזיקו מעמד למרות הסביבה הנוכרית בה חיו. במקומות אלו שמרו היהודים על חיים רוחניים מלאים.  לעומת זאת, המקומות בהם היהודים התאימו את עצמם בלבושם לסביבה, שם נפלו חללים רבים.

ניקח כדוגמא את יהדות אשכנז בה פרצה תנועת ההשכלה והיא הייתה מהמקומות הראשונים בהם שינו את הלבוש.

כך שנושא הלבוש הוא הרבה מעבר להקפדה על ענייני צניעות וכו', אלא יש כאן עניין מהותי בו כל שינוי משפיע בעקיף על כל הרוחניות.

***

וכמו בכל דבר, חייבים ללמוד איך להחדיר גאווה יהודית בעניין הלבוש ולא רק להתעסק בסור מרע ובענישה. יהודי חייב להרגיש גאווה כשהוא לבוש כיהודי, הוא חייב לדעת שלבוש יהודי מסמל: אני בן מלך! אני אדם מכובד שאינו מסתובב בכל מקום, שאינו מתנהג כמשפחות האדמה.

הלבוש משדר, כאן נמצא אדם השולט על יצריו, השומר על צעדיו, המכבד את מעמדו.

כשמחדירים את המשמעות הטמונה בלבוש מתמלאים בגאווה ושמחים עמו, כאותו גנרל המסתובב עם מדיו עטור הדרגות. הוא אינו חש מוזר, למרות לבושו הלא שגרתי. ילד ובחור היודעים מה מסמלים בגדי הכבוד בהם הם לבושים, מרגישים גאים בבגדיהם הייחודיים, לא פחות מרופא המתהדר בחלוקו הלבן.

***

לעומת זאת, כמה עצוב לראות את אותם המנסים לעגל פינות ולנסות להידמות עד כמה ששייך (במסגרת החוק) לריקים ופוחזים. כשמזהים תופעה זו אצל נער או נערה, חשוב לחבר אותם למשמעות הפנימית של הביגוד היהודי האותנטי.

אפשר בקלות לחבר מתבגר לעובדה שאנו יודעים כל פריט למה אנו לובשים אותו, מה מקורו ומה הסיפור שמתחת הביגוד המיוחד לכל עדה ועדה, לעומת הרדידות הריקנות וההעזה בלבוש הרחובי הזרוק בו כל הלבוש (או הלא לבוש), מגיע ממוח קודח חולה של כמה מעצבים המחליטים עבור כל עדת השוטים הנוהרים אחרי האופנה ללא שום דעה עצמית.

כהורים עלינו לדעת שלפעמים התפרצות של חוסר צניעות (במיוחד אצל בנות) באה כפיצוי על שנים של הזנחה וחוסר טיפוח בסיסי. ילדים שבילדותם התביישו בהופעתם ובלבושם עלולים בקלות להידרדר כשיתבגרו, כשהם יחפשו לפצות על הבושה בעבר על-ידי הקצנה לצד השני. בית בו מקפידים על הופעה מכובדת ומטופחת אינה יוצרת משקיעים בעניין הלבוש.

***

עוד נקודה חשובה: לא תמיד התעסקות בלבוש מראה על תהליך של הידרדרות רוחנית כללית, לפעמים בגיל ההתבגרות, בגיל בו האדם מגבש לעצמו זהות אישית, אנו רואים הרבה מהצעירים המתחילים להשקיע בטיפוח האישי. כל עוד זה במינון זה טוב – מידת הנקיות היא אחת מהדרכים המובילות לרוח הקודש בסולמו של רבי פנחס בן יאיר.

מתי התופעה הופכת לבעיה חינוכית?

הדבר תלוי במצב בו הטיפוח האישי בא על חשבון ערכים אחרים.

ונסביר את הדברים: הרבה יותר קל להשקיע בסלסול מוקפד, או בתספורת, מאשר בעבודה על המידות. יותר קל להבריק נעליים מאשר לכתוב 'חבורה', יותר קל לתפור בגד מיוחד מאשר לעשות חסד.

ישנם צעירים שמנסים לגבש מעמד המבוסס כל כולו על הקפדה מוגזמת בלבוש ועל להיות 'המילה האחרונה' בכובע וחליפה, זה נותן להם תחושה, הנה אני שווה, אני מיוחד…

במקרים כאלו יש להשקיע הרבה לחבר את המתבגר לערכים אמיתיים, להסביר להם שמעמד המבוסס על זוג נעליים, עניבה, או קפוטה מבריקה, היא בעצם כבוד ללבוש ולא לאדם הלובש אותם, ועדיף להשקיע במהות ולא בציפוי, בעיקר ולא בטפל.

לפעמים עצם הדבר שאנו פוקחים להם את העיניים ומראים להם עד כמה המעמד המדומה שהם גיבשו שלהם נבוב וריק, זה עוזר להם להשקיע באמת.

אלו דברים שלא משיגים במלחמה ובזלזול, אלא בחום ובהחדרת מסרים. מתבגר גם יכול להבין ש'חן' הדבר שהוא כל כך משקיע להשיגו הינו מתנת שמים ורק מי שיתנהג על-פי דרכי התורה והטהרה זוכה לה!

נסביר לו שלא יעזרו שעות של טיפוח אישי אם העיקר חסר. נחדיר לו שככל שפנימיותו תאיר ותזהיר, כן חינו יגדל. יוסף הצדיק זכה לחן על-ידי הקפדתו ושמירה על קדושתו במצרים ערוות הארץ. דיבורים מסוג זה, כשהם נאמרים בעקיפין ובחן, חודרים ופועלים.

 ***

יש צעירים המתריסים ושואלים, מה רע בלבוש מוקפד אם הוא אינו נוגד את ההלכה? הם גם שואלים למה המשגיחים בישיבות עוקבים על העניין, אם אין בדבר שום איסור?!

להם נסביר שבימי הבחרות המוח אמור להיות עסוק בערך אחד ויחיד, והוא איך להתעלות, איך לבנות את בניינו הרוחני לכל החיים. כל עיסוק נוסף בא על חשבון העיסוק בעיקר…

אם לבחור רגיל קניית שמפו מסתכמת בבדיקת המחיר והכמות, הרי אצל ה'מטופח' דנן זה כרוך בסקירה של כל מדפי השמפו בסופר, בהמשך עוברים לשלב ההרחה וההתנסות, וכל זה רק בנוגע לשמפו, ומה עם ההשקעה בכמה וכמה סוגי תחליבים ומרככים למיניהם, שלא נדבר על קניית זוג נעליים, זה כבר פרויקט של ממש הדורש לפחות אחר הצהריים שלם…

זה מתחיל בסריקה של כל החנויות באזור וכלה במדידות ובהתייעצויות ותמיד למרבה הצער רגע אחרי שקונים מגיע לחנות הזוג האופנתי יותר…

בצורה כזאת אין זמן להתעלות, הראש תפוס בשטויות, כך שלמרות שאולי אין הגדרות הלכתיות מדויקות לכל פריטי הלבוש, אולם ישנם תובנות הנוגעות לכל ההתייחסות להתעסקות בלבוש ולהתעסקות בחיצוניות.

אולי יעניין אותך גם

השארת תגובה

הצטרפו לרשימת התפוצה של מגזין קנייטש

הדילים הכי חמים | קבוצות הרכישה המשתלמות ביותר | הטבות יחודיות למצטרפים

כוח הקנייה החזק בציבור החרדי - מעל 15,000 דיוורים ישירים​

רוצה לפרסם בקנייטש?

או שיש לך כתבה מעניינת, זה בדיוק בשבילך. 

עקבו אחרינו
גלילה לראש העמוד
%d בלוגרים אהבו את זה: