נשימה לנשמה – עוגנים לנשמה מתוך פרשת וירא / תשפ"א

שיתוף

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin

כוחה של גישה חיובית והשפעתה על פרשנות האדם וחוסנו האישי והחברתי

הרב אוריאל בלמס

מרצה ויועץ חינוכי

וַה' אָמָר: הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה?! וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה', לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו. וַיֹּאמֶר ה': זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה; וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד. אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה, הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ – כָּלָה; וְאִם לֹא, אֵדָעָה.
(בראשית, יח' יז' -כא')

אברהם מתפלל על סדום

יחיד ומיוחד היה אברהם אבינו. לא רק בלימוד זכות אלא בכל מידותיו הנעלות. תהליך עיצוב אישיותו של אברהם אבינו, תהליך עצמי מלווה בניסיונות רבים, כלל התמודדות עם שאלות מוסריות קשות ביותר. בכוונת המכוון, בורא העולם, "אשר בחרת באברם" (נחמיה ט' ז'), הודיעו על כוונתו להחריב את סדום, עמורה, אדמה וצבויים, ארבע הערים שהגדישו סאתם ברשעותם כלפי הבריות:

" אברהם אבינו זוכה להיוודע על תכנית הענישה בעוד מועד. מה הוא עושה עם הידיעה הזאת? לכאורה, היה יכול (או צריך) לנשום לרווחה כשסוף – סוף ה' מחליט להעניש את הרשעים כפי שמידת הדין תובעת. אך, אברהם אבינו אינו ככל האנשים. אדרבה, הוא רואה בהודעת ה' לו, ראה אברהם אבינו רמז ברור שעליו לנסות, לפחות, למנוע את הדבר. הוא פותח מיד במסע ארוך של תפילה עליהם. הוא מבקש מה' "שופט כל הארץ" להציל את הערים מהשמדה בזכות צדיקים שבהן, אם יימצאו שם. לאחר שהודיעו ה' שלא נמצאו שם אפילו עשרה צדיקים, הבין אברהם שלא ניתנת עוד אפשרות ללמד עליהם זכות.

קימת נטייה אצל רבים לפרשן אירועים בהטיה לכוון חובה. פרשת "וירא" מלמדת על אברהם אבינו שניסה ללמד זכות כלפי אנשי סדום למרות היותם "רעים וחטאים לה' מאד"

כמה נעים לנו כשמבינים אותנו, כשנחסך מאתנו הצורך להצטדק ולהסביר מה באמת קרה באירוע מסוים בו נראה כאילו נכשלנו או שגינו במשהו. פרשת "וירא" מלמדת אותנו שאברהם אבינו טרח ללמד זכות, למוצא נקודת זכות כלשהיא שתגרום למנוע את העונש הקשה שנגזר על סדום ושכנותיה. מדוע זה קורה? מדוע התגובות המיידות של בני אדם על מעידות של אחרים היא שלילית, שיפוטית, ולעתים אף אכזרית בעוצמתה? מה היה באברהם אבינו שאיננו רואים כל כך מסביבנו?

לימוד זכות וראיה חיובית זו דרך חיים

במסכת אבות נאמר: "יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר: עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר, וֶהֱוֵי דָן אֶת כָל הָאָדָם לְכַף זְכוּת".

במסכת אבות רוכזו, בסגנון תמציתי, הוראות והנחיות של חכמינו זיכרונם לברכה להתנהלות נכונה בחיי הפרט והחברה. ניתן לומר שזהו ספר "האימון היהודי" (קאוצ'ינג בימינו). יהושע בן פרחיה, אחד מחכמי המשנה קובע שחובה על כל אדם לדון את האחר לכף זכות. כלומר, הוראה זו נאמרה לא רק לדיינים, אלא לכל אדם. אם בא לידיעתנו סיפור כלשהו על אחר, הניתן להתפרש כחיובי מצד אחד, וכשלילי מצד שני, חובה עלינו לבחור בפרשנות החיובית. למשל, בוויכוח שפרץ בין שני אנשים, הגיב אחד מהם בתגובה חריגה מהמקובל, תגובה לא ראויה ולא מכובדת. עלינו לדון אותו לכף זכות ולומר לעצמנו: "איננו יודעים את פרטי האירוע. יתכן והוא נקלע למצוקה כה גדולה שתגובה זו הייתה לו המפלט היחיד ממצוקתו וביחס לדברים שהוטחו נגדו הייתה זו תגובה סבירה"

הנצי"ב מוולאז'ין כותב בפתיחתו לספר בראשית: "זה הספר הנקרא ספר בראשית נקרא לפי הנביאים ספר הישר … ומפרש ר' יוחנן זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים שנאמר "תמות נפשי מות ישרים" ויש להבין הטעם למה קרא בלעם את אבותינו בשם ישרים בייחוד ולא צדיקים או חסידים וכד'. וגם למה מכונה זה הספר בייחוד ישרים. ובלעם התפלל על עצמן שיהא אחריתו כמו זה הכינוי. והעניין נתבאר בשירת האזינו על הפסוק "הצור תמים פעלו … צדיק וישר הוא" כי השבח ישר הוא נאמר להצדיק דין הקב"ה בחורבן בית שני שהיה דור עיקש ופתלתל ופרשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה אך לא היו ישרים בהליכות עולמים. על כן מפני שנאת חינם שבלבם זה את זה חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורוס. ובא על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה ולכל הרעות שבעולם עד שחרב הבית. ועל זה היה צדוק הדין שהקב"ה ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאלו אלא באופן ש הולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם ולא בעקמימות אע"ג דהוא לשם שמים  שזה גורם חורבן הבריאה והריסות יישוב הארץ.

וזה היה שבח האבות שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה' באופן היותר אפשר עוד היו ישרים היינו שהתנהגו עם אומות העולם אפילו עובדי אלילים מכוערים מכל מקום היו עמם באהבה וחשו לטובתם באשר היא קיום הבריאה כמו שאנו רואים כמה השתטח אברהם אבינו להתפלל על סדום.

מביאים חז"ל בגמרא: "שלשה סימנים יש באומה זו: הרחמנים, הביישנים, וגומלי חסדים"

כלומר אם נחקור לאורך ההיסטוריה מה הם המאפיינים המרכזיים המתגלים בעם ישראל לדורותיו, נגלה שהם מתבטאים בשלש תכונות: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. אותה נקודת טוב הקיימת בכל אדם קיימת בעם ישראל בעוצמה חזקה ומתגלה בתכונות אלו.

 

מעניין שעין טובה עולה בקנה אחד עם ענווה, ועין רעה עם גאווה. כלומר, אם אדם חושב רק על עצמו, רק "אני ואפסי עוד" – עינו רעה בשל אחרים.

ישראל במהותם הם ענווים. ועל ידי כך יש להם את הכוח לדון לכף זכות. בגמרא מופיע מעשה נפלא: "תנו רבנן: הדן חברו לכף זכות דנים אותו לזכות. ומעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעל הבית אחד בדרום שלש שנים. ערב יום הכפורים אמר לו: תן לי שכרי, ואלך ואזון את אשתי ובני. אמר לו: אין לי מעות. אמר לו: תן לי פירות. אמר לו: אין לי. – תן לי קרקע. – אין לי. – תן לי בהמה. – אין לי. תן לי כרים וכסתות. – אין לי. הפשיל כליו לאחוריו, והלך לביתו בפחי נפש" – נזכור, שהשכיר היה אצל בעה"ב שלוש שנים והוא ידע טוב מאד שבעה"ב אדם עשיר הוא, ויש לו כסף, שדות, בהמות, כרים, כסתות וכו' וכשחזר השכיר לביתו היה זה בערב יום הכפורים!  "לאחר הרגל נטל בעל הבית שכרו בידו, ועמו משוי שלשה חמורים, אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים, והלך לו לביתו. אחר שאכלו ושתו נתן לו שכרו". כשאנו מגיעים לנקודה זו, הדבר מעורר תמיהה – מדוע לא נתן לו את שכרו קודם כדי להרגיעו? ואיך הלה קיבלו בסבר פנים יפות על רקע מה שהיה ביניהם, וכשעוד לא הייתה ברורה תכלית הגעתו של בעה"ב ?

"אמר לו: בשעה שאמרת לי תן לי שכרי ואמרתי אין לי מעות במה חשדתני? – אמרתי: שמא פרקמטיא בזול נזדמנה לך, ולקחת בהן. – ובשעה שאמרת לי תן לי בהמה ואמרתי אין לי בהמה במה חשדתני? – אמרתי: שמא מושכרת ביד אחרים. – בשעה שאמרת לי תן לי קרקע ואמרתי לך אין לי קרקע במה חשדתני? – אמרתי: שמא מוחכרת ביד אחרים היא. – ובשעה שאמרתי לך אין לי פירות במה חשדתני? – אמרתי שמא אינן מעושרות. – ובשעה שאמרתי לך אין לי כרים וכסתות במה חשדתני? – אמרתי: שמא הקדיש כל נכסיו לשמים. – אמר ליה: העבודה, כך היה! הדרתי כל נכסי בשביל הורקנוס בני שלא עסק בתורה, וכשבאתי אצל חבריי בדרום התירו לי כל נדרי. ואתה, כשם שדנתני לזכות – המקום ידין אותך לזכות".

הסיפור מאלף. והשאלה מתבקשת מאליה – איך אפשר לדון לכף זכות במציאות כל כך רחוקה ? אך כאן מתברר שאכן זו הייתה האמת!

מי הוא אותו שכיר? בשאילתות דרב אחאי גאון מובא סיפור זה אודות רבי עקיבא שעבד אצל רבי אליעזר בן הורקנוס…

כידוע, מעשה אבות סימן לבנים, ואפשר להבין זאת בשתי דרכים. ההסבר הפשוט הוא שאם נעיין בסיפורי האבות נוכל להפיק מהם לקחים הנוגעים אלינו . אמנם, הרמב"ן מבאר משמעות עמוקה יותר – מעשה אבות סימן לבנים, משמעו שמה שהתגלה באבות גלום בבנים, הכוחות שבאו לידי ביטוי באבות, גנוזים בבנים. אותה מידת חסד, אותן יכולות לראות את הצדק והטוב גם כשקשה להבחין בהן, קיימות גם בנו וביכולתנו להוציאן אל הפועל ולגלות את נקודות הטוב הקיימות בבריאה כולה, ומעט מן האור מגרש הרבה מן החושך.

 

חשיבה חיובית כמוה כאימון שריר, אימון יומי והתבוננות מושכלת בחיפוש הטוב

יום אחד מנכ"ל בחברת המשווקת נעליים קרא לשני סוכני המכירות שלו על מנת למכור את הסחורה שנשארה בחנות, כאשר משימתם הייתה לשווק את הנעליים לתושבים בעיירה נידחת ביבשת אפריקה. כאשר הגיעו שני הסוכנים אל המקום, הבחינו לתדהמתם כי כל תושבי העיירה הולכים יחפים. הסוכן הראשון אמר לעצמו "איזה ביש מזל, איך אני אמכור את הסחורה לאנשים שמעולם לא לבשו נעליים. לאחר שניתח את המצב הרגיש הסוכן תסכול רב וירידת מוטיבציה רצינית. לא עבר זמן רב והתקשר הסוכן אל הבוס לבשר לו את המצב המתסכל וסיפר לו כי הוא בדרכו חזרה אל החנות. הסוכן השני שראה את המאורע חשב לעצמו "איזו הזדמנות עסקית מעולה, אף אחד לא לובש פה נעליים אני הולך למכור את הסחורה בקלות לעיירה שלמה!" ומיד התמלא בתחושות ביטחון ושמחה והתקשר לבשר לבוס על ההזדמנות העסקית הנפלאה וכמה היה משתלם להגיע אל אותה עיירה"

 אחד המודלים הנפוצים באימון חשיבה חיובית הוא מודל אפר"ת

מודל אפרת מתאר את תהליך שקורה אצלנו מהרגע בו נחשפנו לאירוע חיצוני סוכני המכירות צפו בעיירה שכל תושבי יחפים ועד לתגובה שלנו לאותו אירוע סוכני המכירות התקשרו לבוס להערכת מצב.

 

א-אירוע חיצוני אליו נחשפנו

פ-הפרשנות שלנו לאותו אירוע(איך אנחנו מפרשים את המצב-תהליך חשיבה שהוא לרוב אוטומטי

ר -הרגש אותו אנו חשים בעקבות אותה פרשנות (שמחה, עצב, מועקה, הקלה וכו')

ת– התגובה שמגיעה לאחר הרגש הפעולה האוטומטית שנבצע לאחר אותו רגש.

 

למה כל כך חשוב לנו להפנים את זה

טוני רובינס, מנטור מפורסם בעולם אמר משפט מדהים "לשום אירוע בחיים אין שום משמעות חוץ מהמשמעות שאנו נותנים לו" וזה כל כך נכון. מה שאנחנו צריכים לקחת מהמודל המדהים הזה הוא שברגע שאנו נשנה את הפרשנות שאנחנו נותנים לאירועים בחיים (ברמת המחשבה וההסתכלות) מיד ישתנה גם הרגש ואחריו גם התגובה. תחשבו כמה עוצמה יש לתובנה הזו וכמה מהר נוכל לנווט את המוח לטובתנו ולחוות יותר רגשות חיוביים ותגובות למעצימות אם רק נשנה את הפרשנות שלנו לאירועים.

 

אז עכשיו אתם בטח אומרים לעצמכם "זה באמת נכון אבל זה לא כזה פשוט". אז נכון, שינוי דפוסי חשיבה ושליטה ברגשות דורשים אימון וחזרתיות, עכשיו נניח וכבר הבנו את המודל ואת חשיבותו, קמנו בבוקר ואז קרה אירוע חיצוני שנגע בנו ושוב מגיעה אל ראשנו מחשבה שלילית.. מה עושים עכשיו ?

3 דרכים פשוטות לשנות את הפרשנות שלנו לאירועים חיצוניים

טכניקת 'העבודה' של בירון קייטי

השיטה של בירון קייטי מתבססת על אמונה כי המחשבות שלנו יכולות לפגוע בנו ומביאות לנו סבל רב על אף שבהרבה מקרים הן בכלל לא נכונות. היא מציעה להסתכל על כל מחשבה בגישה של סקרנות וחקירה פנימית ולא למהר להאמין למחשבות השליליות.

הגישה הזו מחולקת ל 4 – שאלות פשוטות שיכולות פשוט לעשות קסמים במידה

ונפעיל אותם על המחשבה/אמונה השלילית. ואלו השאלות:

1 המחשבה הזאת ש…האם זאת האמת?

2 האם אתה יכול לדעת בוודאות שזאת האמת?

3 איך אתה מגיב כשאתה מאמין למחשבה הזאת?

4 מי תהיה ללא המחשבה? מטרה של שאלה זו היא להכווין את האדם אל החופש

המחשבתי שהוא יכול להשיג ברגע שיבין שהמחשבה לא בהכרח אמיתית, ואל התובנה כי השחרור מהסבל נמצא בעצם השחרור מאותה מחשבה.

 

הצגת פרשנויות נוספות

לכל דבר אשר אנחנו נותנים לו פרשנות נוכל להעלות עוד כמה פרשנויות ובכך נרחיב את במה ההסתכלות שלנו לגבי האירוע ונוכל לבחור במה להאמין.

שאילת שאלות חיוביות

לכל דבר שלילי בחיים יש גם צד חיובי, אין טוב בלי רע ואין רע בלי טוב. אז למה בעצם אנחנו נותנים פרשנות שלילית? התשובה היא פוקוס(לאן תשומת הלב שלנו מופנית באותו רגע). באמצעות שאילת שאלות חיוביות נוכל לשנות את כל המיקוד שלנו ולראות כל סיטואציה באור חיובי

אברהם אבינו ידע גם ידע מי הם אנשי סדום ועמורה, דווקא מתוך הידיעה הזו הוא מתווה לנו דרך מתוך מידת החסד הגדולה שבו.

אפשר לתקן כל אדם אם נהפך בו באופן חיובי. נכון, יש מצבים קשים שאין דרך תיקון מלבד שבירה. אבל בדרך כלל טבעם העמוק של בני אדם הוא להיטיב. את נקודת הטוב הזו צריך לחפש בנרות.

כל עוד יש בסדום צדיקים, אפילו מועטים, ראוי בעבורם למנוע את הגזירה.

כל עוד והנר דולק ניתן עוד לתקן.

לפני שמתחילים לפרש אירועים שונים בחיים, כדאי לבחון את המחשבות האוטומטיות שעולות האם המחשבות הראשונות הן חיוביות או שליליות.  הבחירה בלימוד זכות ובראיה חיובית, מצמיחה ומגדלת בראש ובראשונה את האדם עצמו וממילא גם סביבתו נתרמת ממנו.

ראיה טובה מחזקת את החוסן הנפשי של הפרט ואת החוסן החברתי של הכלל.

 

שבת שלום


הכותב הרב אוריאל בלמס הינו יועץ חינוכי, מנחה הורים וקבוצות. בעל תואר A.M. מומחה למצבי חירום, משבר ואבדנות, ילדים ונוער בסיכון-זיהוי ואיתור, טיפול ומניעה בנשירה. תואר ראשון בחינוך, תואר שני בניהול מערכות חינוך. מאמן אישי ומוסמך NLP, מרצה מומחה לגיל ההתבגרות, חבר הנהלת איגוד ענ"ף

אולי יעניין אותך גם

השארת תגובה

הצטרפו לרשימת התפוצה של מגזין קנייטש

הדילים הכי חמים | קבוצות הרכישה המשתלמות ביותר | הטבות יחודיות למצטרפים

כוח הקנייה החזק בציבור החרדי - מעל 15,000 דיוורים ישירים​

רוצה לפרסם בקנייטש?

או שיש לך כתבה מעניינת, זה בדיוק בשבילך. 

עקבו אחרינו
גלילה לראש העמוד
%d בלוגרים אהבו את זה: