נשימה לנשמה – עוגנים לנשמה מתוך פרשת מקץ – שבת חנוכה

צילום: משה אסולין
Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin

נשימה לנשמהעוגנים לנשמה מתוך פרשת השבוע פרשת מקץ – שבת חנוכה תש"פ

יוסף – המשביר לכל הארץ

הרב אוריאל בלמס
מרצה ויועץ חינוכי

פרשת "מקץ" – חלה מידי שנה בחנוכה.

בפרשת השבוע המילה "מקץ" מציגה בפנינו שינוי חד בנסיבות חייו של יוסף, מעבר מבית האסורים לתפקיד משנה למלך מצרים. במסורת היהודית המילה הזאת משמשת לתאר את סוף תקופת הגלות והקשיים של עם ישראל ואת תחילת הגאולה וימות המשיח שלהם אנחנו מחכים כל כך הרבה. מההבנה הזאת של המילה "מקץ" כפי שהיא מופיעה בתורה ובמסורת היהודית משתמעת ההבנה שדבר איננו ודאי, וגם מה שנראה מתמשך וקבוע הוא תמיד זמני וניתן לשינוי. בחיי האדם רק חוסר הוודאות הוא ודאי. תמיד יש סוף להווה שמפנה את מקומו לעתיד חדש, טוב או טוב יותר.

"ויהי מקץ שנתיים ימים – ופרעה חולם" (מא' א') ויהי מקץ – אומר הזוהר הקדוש קץ שם לחושך, אדם צריך לדעת שגם אם עובר עליו איזה ענן שלא ייבהל, צריך לדעת שכמו שהעולם הזה זמני, אז כל ענן ונסיון הוא זמני. גם יוסף שהיה בבית האסורים עשר שנים והוסיפו לו עוד שנתיים על "התנהגות טובה", שתים עשרה שנים שנגמרו לבסוף. קץ שם לחושך אדם שנמצא בניסיון, צריך לעמוד בו באמונה, שכל מה שעושה הקב"ה לטובה עושה.

המילה "קץ" פירושה סוף, סיום. בדרך כלל היא מציינת סוף של תקופה, רגע מכריע בחלוף הזמן. היא גם מגלה שעתיד להתרחש שינוי גדול בנסיבות. מה שהיה הוא לא מה שיהיה. סופו של העבר לפנות דרך למציאות חדשה.

פרשת "מקץ" – חלה מידי שנה בחנוכה. החשמונאים היו מעטים מול צבא אדיר של ממלכת יוון. סוד ניצחונם שזור בסוד נצחונו של יוסף הצדיק. ומהו סוד כוחם? שבע ייפול צדיק…… וקם. יוסף ואחריו החשמונאים לא מוותרים ולא נכנעים. על כל נפילה יש התארגנות פנימית מחודשת. נפילות הן עניין זמני, אך מהות החיים היא אסיפת השברים והמשך הצעידה בחיים.

הכוח המניע אדם לקום ולצמוח ממשבר טמון בתוך יסודות הנפש – כוח החיים. כאשר יש לאדם זיק של אמונה ותקווה שיש לו למה ועל מה לקום בבוקר, שיש לו טעם ומשמעות בחיים, הוא קם למרות הכול.

מקץ מלשון יקיצה, להתעורר מתוך חלום לקום מעפר ולצמוח מחדש.

כוח נוסף ואדיר שימש את יוסף והחשמונאים – אמונה באלוקים.

כוחה של אמונה תמימה ושלימה

המדרש אומר על יוסף שהיה "מלחש ונכנס, מלחש ויוצא". כלומר, היה מתפלל לה' בכניסתו לעבודה וביציאתו. גם החשמונאים חרטו על דגלם את האותיות מכבי – מי כמוך באלים ה'

במפגש בין יוסף לפרעה, ניתן להבחין בין שני עולמות שונים מבחינה אמונית. יוסף מאמין באלוקים ומתבטל לפניו, כאשר הוא אומר לפרעה על תחילת היכרותם, "בלעדי, אלוהים יענה את שלום פרעה" (בר' מא' טז').

דרך המפגש יוסף מתגלה במלוא אמונתו ובטחונו בקב"ה. שעות ספורות קודם לכן, הוא יצא מבית הסוהר לאחר 12 שנות עבדות וישיבה בכלא, והמילים הראשונות היוצאות לו מהפה, מדברות על אמונה בה', כאשר פרעה  העומד מולו, ראה את עצמו כאליל, דבר שוודאי היה ידוע ליוסף מתקופת שהותו בכלא. כל אדם באשר הוא, היה בוודאי מנצל את הרגע ההיסטורי ושעת הכושר הזו, כדי להחניף לפרעה מלך האימפריה המצרית ולדבר בשפתו ובהתאם לאמונתו, אבל לא יוסף הצדיק, שעדיין דבק בחינוך האמוני בקב"ה עליו הוא גדל בבית אבא.

אכן, ראינו לאורך הדרך שיוסף הצדיק, סיגל לעצמו את האמונה בה', בבחינת "וצדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב', ד').

אף החשמונאים לא נתנו לרוחם ליפול ולהישבר. הם לחמו בעוז וגבורה, חלקם אף מסרו נפש למען דתם. הם מחזיקים עצמם באמונת האלוקים בכל עוז.

כוחה של עשיה – פעולה בעת צרה ומשבר

ניהול הסיכונים וההערכות של המעצמה הגדולה בתבל הופקדה בידי יוסף, שעד לפני רגע היה אסיר זר. התוכנית שיזם משמשת עד היום מודל למדיניות ציבורית בניהול מצבי חירום וגם זה קשור לחנוכה ולחשמונאים.

בפרשתנו אנו עדים ללידתה של הרשות חירום לאומית הראשונה בהיסטוריה, בראשותו של יוסף. תכנית החירום המצרית היא מודל ללמידה כיצד יש להכין מדינה לתקופת חרום של שבע שנות רעב וכיצד יש לנהל את מצב החירום בפועל. יוסף מתגלה כאסטרטג מהמעלה הראשונה בתחום המאקרו חירום.

אך ראשית, ענין רב לנו בעצם התופעה המיוחדת, במינויו של יוסף הזר, העבד והאסיר, כמשנה למלך פרעה וההפקדה המפתיעה בידיו את ניהול הסיכונים וההערכות של המעצמה הגדולה בתבל למצב החרום, לקראת שבע שנות הרעב.

כיצד המלך מעדיף אדם צעיר, חסר ניסיון ניהולי, אסיר, עבד עברי זר, על פני גלריה של מומחים, בעלי ניסיון, בעלי ותק, כדוגמת החרטומים וחכמי מצרים. הכול נראה הזוי, מוזר ולוקה בחוסר אחריות של המלך.

על מנת להשיב לשאלה זאת, ננסה לחבר את מקרה המינוי של יוסף לחג החנוכה, למקרה של נס פך השמן. אפקט נס פך השמן בחנוכה מעלה את השאלה שנשאלה על ידי מרן "הבית יוסף" (רבי יוסף קארו, המאה ה-16) ב"אורח חיים" סימן תר"ע: מדוע חוגגים את חנוכה שמונה ימים ולא שבעה ימים, שהרי בפך היה כבר שמן שהספיק ליום אחד והנס היה שהשמן הספיק לעוד שבעה ימים?

כאשר החשמונאים נכנסו לבית המקדש הטמא, הם נתקלו בפך קטן זרוק שבוודאי לא היה נראה מרשים, לפחות במראהו החיצוני. הנס היה באמונה של החשמונאים ובדרך ההתמודדות שלהם להחזיר את המצב לקדמותו. רוחם לא נשברת מעניינים חיצוניים, מפח בודד, מהרס וחורבן וביזוי הקודש שהיה סביבם. הם חדורי שליחות להאיר הלאה, להמשיך לפעול – להמשיך ולחיות. הם נכנסים לפעולה ומדליקים את המנורה, בכך הם מחזירים את שגרת בית המקדש לקדמותה ונותנים טעם ותקווה לעצמם ולעם.

הבורא מסובב שפרעה לא מתרשם מהפרופיל החיצוני של יוסף ובעובדה שהיה זר בארץ, עבד וחסר כל ייחוס, החיצוניות שלו הייתה דומה למראה החיצוני של פך השמן. מינויו של יוסף למשנה למלך הוא בבחינת נס. עתה עובר המיקוד מפרעה ליוסף,

יוסף עדיין נתון תחת התחושות של אסיר, ובכל זאת הוא פועל מיידית, טעם החיים המתעורר בו מתגדל ומתרבה ומאיר לעולם כולו.

פרשתנו מתארת את גדולת כשרון מנהיגותו הניהולית של יוסף המשנה למלך מצרים, בתכנון אסטרטגי ובניהול מצרים הגדולה, לקראת ובמהלך שבע שנות הרעב.

יוסף מקבל את המינוי, והפעולה הראשונה שהוא עושה היא, לימוד ועבודת שטח ברגליים: "ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבור בכל ארץ מצרים". בעקבות זאת נולד מתווה 10 העקרונות של תכנון ההערכות וניהול מדינת מצרים בחירום:

  1. מדיניות ממשלתית מרכוזית של אגירה ממלכתית וניהול ממשלתי אקטיבי: "וְיִקְבְּצוּ, אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבוֹת, הַבָּאֹת, הָאֵלֶּה; וְיִצְבְּרוּ בָר תַּחַת יַד פַּרְעֹה, אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ" (מ"א, ל"ה). המדינה בניהולו של יוסף, איננה מדינה חלולה. היא איננה מתנערת מאחריותה הבלעדית, ממלאת תפקיד דומיננטי ולא מותירה את הטיפול במצב החירום רק לחברה האזרחי
  1. מחקר ופיתוח של טכנולוגיה, לשמירת איכות טריות המזון מפני קלקול: "הוא עפר לח אדום ומעמיד את הפירות, דברים שהן מעמידין (משמרים) פירות (בראשית רבה צ', ה').
  2. הנהגת תכנית חסכון בתקופת 7 השנים הטובות: "הוא (יוסף) קנה את אוכל שדה כל  עיר ושמר אותו כרכוש המדינה. אחר כך בעת מצוקה, חזר ומכר אותו לבני העיר. בדרך זו השיג קימוץ נבון. אדם נוהג חסכון במה שקנה בכספו, אך הוא מזלזל במה שקיבל במתנה" (הרש"ר הירש).
  3. סיוע למדינות חוץ ושמירה על מעמדה המרכזי של מצרים באזור: "וְכָל-הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה, לִשְׁבֹּר אֶל יוֹסֵף" (מ"א, נ"ז).
  4. שינוע המזון באמצעות תשתיות לוגיסטיות מתקדמות ויעילות, ודאגה לנגישות וזמינות שירות המזון לתושבים בכל עיר ועיר: "וְיִצְבְּרוּ בָר תַּחַת יַד פַּרְעֹה, אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ" (מ"א, ל"ה).
  5. התייחסות פסיכולוגית לתגובות ורגשות של העם, חוסן לאומי – בשקיפות ובנראות: "וַיִּצְעַק הָעָם אֶל פַּרְעֹה לַלָּחֶם; וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל מִצְרַיִם לְכוּ אֶל יוֹסֵף" (מ"א, נה') – "נתכוון (יוסף) לפתוח האוצרות כולן, כדי שיראו אנשי הארץ כל הריבוי (שפע המזון הנאגר באוצרות) ולא ירעבו, כי הרעבון יכנס ללב האדם, כשיראה שיש מחסור וכשיראו כל האוצרות הנפתחות, יתקרר חום הרעב שבוער בלבם" (בעל "האור החיים", רבי חיים בן עטר).
  1. מלחמה בספסרות, בשוק השחור ונגד עליית מחירים בדרך של חקיקה והמצאת הדרכון הראשון: "שלא יכנס אדם בשני חמורים ושלא יוליכו חמרים תבואה ממקום למקום ושלא יכנס אדם שלא יכתוב שמו ושם אביו ושם זקנו" (בראשית רבה, צ"א, ד').
  2. הצבת דוגמא אישית בהתנהגות ובאתיקה של מנהיג, מנהל, ועובד ציבור: "וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו, וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו לֶחֶם, לְפִי הַטָּף" (מ"ז, יב'), "אף על פי שהיה בידו להרבות להם מזון, נתן להם במידה מספקת, בזמן שהציבור שרוי בצער, אל יאמר אדם, אלך לביתי, אוכל ואשתה ושלום עליך נפשי" (ספורנו).
  3. העצמה של העם הפשוט, שמירת עצמאותו וחירותו ומניעת מכירתו לעבדות לפרעה. המצרים מציעים ליוסף: "קְנֵה אֹתָנוּ וְאֶת אַדְמָתֵנוּ, בַּלָּחֶם; וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ, עֲבָדִים לְפַרְעֹה" (מ"ז,י"ט). אולם יוסף מסרב להצעת העבדות: "וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם, לְפַרְעֹה" (מ"ז, כ').
  4. שמירת הלכידות הקהילתית: "וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ, לֶעָרִים: מִקְצֵה גְבוּל מִצְרַיִם, וְעַד קָצֵהוּ" (מ"ז, כ"א). מפרש הנצי"ב: "העביר לערים: שלא העביר יחיד יחיד למקומות מפוזרים, אלא כל עיר לעיר אחת, כדי שלא יאבדו חברתם".

מפרשת השבוע ומחג החנוכה, מיוסף ומהחשמונאים אנו למדים על מנהיגות בעת משבר. על האופנים הראויים להתמודד מול משברים קיימים וכיצד להיערך מול מצבי חירום ומשבר עתידיים. בסין כותבים את המילה משבר בשתי תת – מילים: סכנה והזדמנות.

יוסף והחשמונאים הופכים את המשבר לשבר – מזון – חיים, את הלימון ללימונדה ואת הסכנה והקושי – להזדמנות ולמינוף.

אנו עדים בפרשתנו למתכון של שילוב מנצח בין אישיות, תכונות, ערכים, מידות וכישורים לבין יכולות ניהול המתמזגים כולם ביוסף ובחשמונאים.

 

בכוח האמונה ניתן לצלוח משברים, בכוח העשייה ניתן להאיר חשיכה ולהמתיק את הקשיים.

שבת שלום וחג חנוכה שמח

 


הכותב הרב אוריאל בלמס הינו יועץ חינוכי, מנחה הורים וקבוצות. בעל תואר A.M. מומחה למצבי חירום, משבר ואבדנות, ילדים ונוער בסיכון-זיהוי ואיתור, טיפול ומניעה בנשירה. תואר ראשון בחינוך, תואר שני בניהול מערכות חינוך. מאמן אישי ומוסמך NLP, מרצה מומחה לגיל ההתבגרות, חבר הנהלת איגוד ענ"ף

אולי יעניין אותך גם

השארת תגובה

הצטרפו לרשימת התפוצה של מגזין קנייטש

הדילים הכי חמים | קבוצות הרכישה המשתלמות ביותר | הטבות יחודיות למצטרפים

כוח הקנייה החזק בציבור החרדי - מעל 15,000 דיוורים ישירים​

רוצה לפרסם בקנייטש?

או שיש לך כתבה מעניינת, זה בדיוק בשבילך. 

עקבו אחרינו
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
%d בלוגרים אהבו את זה: