נשימה לנשמה – עוגנים לנשמה מתוך פרשת וארא

שיתוף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

נשימה לנשמהעוגנים לנשמה מתוך פרשת השבוע פרשת וארא תש"פ

בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו יצא ממצרים – ממצרי עצמו

הרב אוריאל בלמס
מרצה ויועץ חינוכי

עשר המכות של מיצרי הנפש

ידוע ומוכר הסיפור על שודד דרכים שעצר אדם בדרך ותבע ממנו את כספו באיומי אקדח. "אל תירה!" אמר ההלך. "אתן לך את כספי. אבל אני מבקש ממך טובה. אם אגיע הביתה בידיים ריקות, אשתי לעולם לא תאמין ששדדו אותי ותאשים אותי שבזבזתי את כספי על הימורים או על משקאות חריפים ותכעס עליי ללא רחמים. אנא עשה לי טובה ותירה כמה כדורים דרך כובעי כדי שאוכל להוכיח לה שהתעכבתי שלא באשמתי".
השודד לא ראה סיבה שלא להסכים לכך וירה מספר כדורים דרך כובעו של האיש.
"תודה רבה", אמר ההלך, "אבל אתה לא מכיר את אשתי. היא תגיד שניקבתי את הכובע בעצמי ושאלה בכלל לא חורים של כדור אקדח. הנה, קח את מעילי ותירה כמה כדורים דרכו ממרחק קצר, כך שיישארו על המעיל סימני אבק השרפה. זה בטח ישכנע אותה".
כשראה ההלך את הלחיצה האחרונה על ההדק ואת המחסנית הריקה התנפל מיד על השודד, הפילו על הקרקע, לקח את ארנקו ונמלט משם.

הגנב הפנימי

סיפור זה, שסופר על ידי רבי נחמן מברסלב, ממחיש את הדפוס הטראגי בחייהם של אנשים רבים. לכל אחד מאתנו יש גנב פנימי – נטייה שלילית השוכנת בתוכו. הגנב הזה מנסה ללא הרף לגזול מאתנו את התכונות הטובות והרוחניות הטמונות בנו. אולם רבים מאתנו מגלים עוז תעצמות והנכונות להיאבק בגנב הזה רק לאחר שהוא רוקן עלינו את כל המחסנית שלו. רק לאחר שאפשרנו למעלליו להתמכרויות הלא בריאות ולדחפים ההרסניים לאכול בנו כל חלקה טובה, אנו נוכחים לראות שחיינו חלולים וריקים, וסוף סוף מוצאים את האומץ להכניע את הליסטים האיום ולצאת למסע של שיקום עצמי.

לספור עד עשר

עשר המכות המפורסמות המתועדות בתורה – אין לראותן סתם כסדרת אירועים על-טבעיים שהחריבו את ממלכת מצרים לפני כ-3,300 שנה. התורה אינה רק ספר המתעד סיפורים עתיקים, אלא מהווה מדריך לחיים, ספר הדרכה להתפתחות הגזע האנושי. לכן, האפיזודות המתועדות בתורה מייצגות סיפורים רוחניים נצחיים המתרחשים שוב ושוב בלבו של כל אדם.
כיצד נוכל ליישם את סיפור עשר המכות לחיינו האישיים במאה ה-21

אנטומיה של הנפש

תורת הסוד ופנימיות התורה מלמדת שכל נשמה אנושית מורכבת מעשר נקודות אנרגיה, עשר תכונות המרכיבות את אישיותה הפנימית. שלוש התכונות הראשונות יוצרות את הזהות התת-מודעת של הנשמה ושל כוחותיה הקוגניטיביים. שבע התכונות האחרונות יוצרות את הפרסונה הרגשית של הנשמה.
עשר תכונות אלה, הידועות גם בשמן "עשר הספירות".

כוח הבחירה – בין טוב לרע
לכל אחד מאתנו ניתנה בחירה בחיים. אנו יכולים לזכך ולתקן את עשר התכונות הללו כדי שהן יביעו את האור הפנימי הרוחני, להיפך אנו יכולים להשחית ולהרוס את אותן תכונות עצמן על ידי שימוש בהן בדרכים לא נכונות ולא מוסריות.

מצרים – מהות של מיצרים והגבלות נפש

מצרים העתיקה, על התוכנית הדמונית שלה להשמדה יסודית של עם שלם ולהכחדתו, בחרה ללכת בשביל השלילי. העם המצרי המקורי סילף את כל עשר תכונותיה של מהותו ונשמתו. האנרגיה השלילית שנוצרה כתוצאה מסילופן של כל כך הרבה נשמות אנושיות שבה, חזרה ובאה על ארץ מצרים בצורת עשר המכות שפקדו אותה.

בחיינו האישיים, מצרים משקפת מצב של חוסר תפקוד פסיכולוגי, שבו תכונה אחת או כמה תכונות של הנשמה מתעוותות ולא מתפקדות כראוי, בכך הן מעכבות את יכולתו של האדם להגשים את עצמו בצורה אמתית.
מהות השם "מצרים" פירושו – בשינוי ניקוד קל הוא גם "מיצרים" או "מכשולים".
כשאנו לא מצליחים לעמוד בפני היצרים שלנו או המגבלות האנושיות הבהמיות שבתוכנו, אזי תכונותינו המסולפות יכולות לחזור גם אלינו בצורת מכות רוחניות.
עשר המכות מתאימות ומגבילות לעשר הספירות

1) מכת דם – מסמלת בטחון עצמי הרסני

המכה הראשונה, שבה נהר הנילוס הפך לדם, היוותה סמל פיזי לביטחון ההרסני שהפך למאפיין את מצרים – מצרים הגיאוגרפית והפסיכולוגית כאחד. במקום ביטחון קונסטרוקטיבי הבונה את האופי הרוחני של האדם ומטפח רגישות לאחרים על ידי מים חיים המסמלים תנועה של חיים והענקה, הביטחון "המצרי" מוליד שתלטנות וניצול כלפי אנשים אחרים. כאשר תפיסת הביטחון של האדם נעשית מושחתת ומסולפת באמת, היא יכולה להוביל את אותו אדם לייצר נהרות של דם, כפי שעשו אמנם בני העם המצרי.
נהר הנילוס היה התגלמות מקור הביטחון העצמי והביטחון הלאומי של מצרים. כיוון שבמצרים יורדים גשמים מועטים בלבד, החקלאות של מדינה זו ומקורות המזון שלה תלויים לחלוטין בנהר הנילוס, ולכן המצרים העתיקים למעשה בגדו בנהר הנילוס. מימי הנילוס שהפכו לדם שיקפו את מצבה המעוות של אומה ההופכת את הביטחון שלה לדם, בהשתמשה בעמדת הכוח והעצמה שלה כדי להרוג עם חף מפשע.

2) מכת צפרדע – מסמלת אי אינטימיות – אינטימיות קרה

המכה השנייה, שבה נחילי צפרדעים שרצו בכל רחבי מצרים, מסמלת את האינטימיות הקרה וחסרת הרגש המאפיינת אדם שחי במצרים הפסיכולוגית.
הצפרדעים הן יצורים אמפיביים בעלי דם קר והן מתרבות באקלים קר. הצפרדעים הנקבות לרוב מטילות את ביציהן בתוך מים שבהם הן בוקעות והופכות לראשנים. גם צפרדעים החיות על היבשה מטילות את ביציהן בחורים קרים ולחים. לכן, ובשל העובדה שביצים המוטלות בדרך זו לא מקבלות כל הגנה הורית, הפכו הצפרדעים ליצורים המשקפים – מצב רגשי של חוסר אכפתיות, ריחוק וקור.
מצב זה גוזל מן האדם את יכולתו לחוות אינטימיות רגשית אמיתית עם אדם אחר כלשהו – בעל/ אישה, ילד או ידיד/ה. "האישיות הצפרדעית" מאפיינת אדם שכאשר שואלים אותו, "מה יותר גרוע, אדם שלא יודע או אחד שלא איכפת לו?", הוא משיב, "אני לא יודע וגם לא איכפת לי". למרות אופי הצפרדעים הקר, כאשר רצה הקב"ה להעניש את מצרים הוא עשה שהצפרדעים ישנו מאופיים הקר ויהפכו ללוחמים באש ובמים.

3) מכת כינים – מסמלת כניעות לא בריאה

המכה השלישית, שבה אבק מצרים הפך לכינים, שיקף את הסימפטומים של כניעות לא בריאה.
תכונת ה"כניעות", כמו כל שאר תכונות הנפש, יכולה להיות יצרנית או הרסנית. להישאר לנצח תלמיד צנוע של שיעורי החיים – זו אחת מתכונות האופי הנאצלות ביותר שיכולות להיות לאדם. היכולת לוותר על האגו לטובת אמת גבוהה יותר היא הבסיס לכל צמיחה רוחנית, כמו גם היכולת להתוודות על שגיאה או טעות שביצענו. בכל יום אנו אומרים בתפילה "ונפשי כעפר לכל תהיה". המביעה את משאלתנו להישאר ענווים וצנועים נוכח מסתורין החיים הגדול. אלה הן ענווה וכניעות על הצד הבריא.
הכניעות "מצרית" היא הרסנית היא אינה ענווה אלא השמדת נפש המוחצת ומדכאת את רוחו של האדם ומקהה את חדוות החיים שלו. בסוג זה של כניעות, שבו אדם חושב את עצמו ליצור חסר-ערך שאין לו כל חשיבות ומשמעות בעולם, הרי תפיסת העצמיות כאבק חסר תועלת מתפתחת לכינים אשר מורידות את המורל ומשפילות את חיי האדם. כמו האבק שהפך לכינים במצרים, הרי סוג כניעות זה מוצץ את דמו של האדם ומקפח אותו מחיוניותו ומזרימת האנרגיה שלו.
רבי אהרון מקרלין ביטא זאת במלים הבאות: "עצבות אינה חטא, אבל אף חטא לא יכול לעשות את מה שעושה העצבות".

4) מכת ערוב – מסמלת אמביציה פראית

המכה הרביעית, שבה להקת חיות טרף התקיפה את מצרים, מהווה סמל פיזי של אמביציה לא-בריאה.
אמביציה היא אחת המתנות הגדולות בחיים. האמביציה היא המנוע המניע אדם להגיע לגדולות ולהשפיע בעולם השפעה של ממש. עם זאת, אם לא נזכך תכונת אופי זו, אזי האמביציות שלנו יכולות להפכנו ל"חיות טרף" שמרטשות וטורפות את האנשים שלפי תפיסתנו מהווים לנו מכשול בדרכנו להגשמת מטרותינו.
בכל בוקר אנו מזכירים בתפילה "ומותר האדם מן הבהמה אין… מלבד הנשמה". כלומר יש באדם טבע בהמי, ללא ריסון הוא עלול להיות כאחד הטורפים בשדה.

5) מכת דבר – מסמלת חמלה ערמומית

המכה החמישית, שבה מגפה משמידה את הבקר של המצרים, שימשה כהתגלמות הפיזית של תכונת החמלה הערמומית, אשר כמו מגפה, מזיקה לבני-אדם בהשקט ובלי להתבלט במיוחד.
בחמלה יש עוצמה רכה והיא מאריכת ימים יותר מן האהבה. האהבה לרוב מתעלמת מפגמיו של האדם האהוב; לכן, כאשר פגמים וחולשות כן באים לביטוי, הם עשויים להחליש את האהבה, ואף להרוס אותה כליל. לעומתה, החמלה לוקחת בחשבון את כל הפגמים של האדם הזקוק לחמלה, ומושיטה לב ויד לעזרה, ללא קשר לפגמים הללו. זוהי חמלה קדושה ונקייה – היכולת של נשמה לחוות את הכאב ואת הצרכים של בני-אנוש זולתה.
החמלה ה"מצרית" היא ערמומית, פיקחית ומוליכת שולל. חמלה מעודנת ומפתה זו משמשת על מנת לנצל את חולשותיהם של אחרים למטרות אנוכיות ולתכליות הרסניות. כאשר אדם משתמש בחמלה באופן כזה, מביא הדבר לנזק לאדם באופן השקט והפטלי המאפיין מגיפות.
פרעה השתמש בחמלה זו כאשר דיבר לעם ישראל תחילה בפה רך ולאחר מכן הפך עצמו לרע ואכזר.

6) מכת שחין – מסמלת דחייה ברוטלית

המכה השישית, שבה גחלים לוחשות מכבשן לוהט הושלכו על האדמה והפכו למורסות על עורם של בני העם המצרי – מכה זו הייתה הסמל הפיזי לדחייה אכזרית.
האש מגלמת בתוכה עוצמה גדולה ויש בה גם את רגש הדחייה, זו היכולת של הנשמה לסרב לדבר או להקשיב לאדם. כמו האש, פעולת דחייה עשוייה לחרוך ולהרוס כליל את האדם הדחוי. חיבור נוסף שבין אש לדחייה מצוי בעובדה שהאש שולחת להבותיה אל-על, נעה הרחק מן האדמה. גם הדחייה מהווה כניסה פנימה ולמעלה לתוך העולם הפרטי של האדם, שכן היא מרחיקה את האדם מן האנשים והמאורעות המצויים ומתרחשים בסביבתו.
אולם, נשמה בריאה זקוקה לדעת כיצד לדחות, בדיוק כפי שעליה לדעת כיצד לחבק. תכופות נקרא האדם לסרב לדחף הרסני, לנתק מערכת יחסים לא בריאה, לומר "לא" לילד מפונק או להצעה עסקית לא מוסרית. במקרים כאלה, מדובר באש בריאה. זו אש שהורסת את השלילי כדי לבנות את החיובי.
עם זאת, כאשר יכולתנו הפנימית לדחייה הופכת לשנאה, למרירות ולאכזריות, אזי גחלי נשמתנו הופכות לכוח הרסני. כמו מורסות מכאיבות, הן מזהמות את חיינו ואת חיי האנשים שסביבנו.

7) מכת ברד – מסמלת אהבה קפואה

המכה השביעית, שבה ירד על מצרים ברד כבד שהרס את יבוליהם, היה סמל לאהבה אנוכית.
אם האש מסמלת דחייה, הרי המים, היורדים בטבעיות ממישור גבוה למישור נמוך יותר, מגלמים את איכויות הנדיבות וטוב הלב. בתורת הקבלה, זרימת האהבה מושווית לזרימת המים, המשקים ומזינים את הנשמה האנושית בחיוניותם המרעננת.
ברם, אדם המוצא עצמו בכבלי שעבוד "מצרי", מכיר רק אהבה קפואה – אהבה המבוססת לגמרי על מניעים אנוכיים ועל שיקולים המרוכזים בעצמי ולא באדם האחר. זרימת האהבה דמוית-הגשם של אדם זה הופכת קרה וקפואה כמו ברד, ומזיקה לאהוביו במקום להזין אותם.

פרשת "וארא" ופרשת "בא" – מן הלב אל השכל

אין זה צירוף מקרים שעשר המכות מתועדות בשני חלקים שונים של התורה – שבע הראשונות בפרשת וארא (שמות ז, יט – שמות ט, לה), ושלוש האחרונות – בפרשת בוא (שמות י, א – שמות יב, לג).
שבע המכות הראשונות – דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד – שיקפו את הסילוף המצרי של שבעת הרגשות: ביטחון, יצירת קשר אנושי, כניעות, אמביציה, חמלה, דחייה ואהבה.
שלושת המכות האחרונות – ארבה, חושך ומכת בכורות – ייצגו את השחיתות החמורה עוד יותר של היכולות השכליות ואת הממד העל-מודע שבנשמה המצרית.
כאשר רגשותיו של האדם והאינסטינקטים שלו לקויים, אזי השכל השפוי והאובייקטיבי מעניק לו תקווה וריפוי. אך כאשר שכל האדם מתחיל לשטות בו, אזי השביל להחלמה ולשיקום הופך לאתגר הרבה יותר גדול.

8) מכת ארבה – מסמלת אינטליגנציה מסולפת

המכה השמינית, שבה ארבה שפלש למצרים לא הותיר אף גבעול ירוק בכל רחבי הארץ, שימש כסמל לתוצאות ההרסניות של שכל מושחת.
היכולת לבחינה, שאלה ומחקר שכלי, הייתה נשארת המתנה היקרה והייחודית ביותר של המין האנושי. היא מרשה לנו לחקור את היקום, לשפר את חיינו ולגלות את ייעודה המוסרי הגבוה של משפחת האדם. אולם אותו כוח עצמו עלול לשמש ככלי למציאת צידוק רציונלי לכל מעשה רע המתבצע תחת פני השמש וכדי להצדיק כל סגנון חיים או הרגל הרסניים.
כמו להקת הארבה שזללה את כל הצמחים במצרים והשאירה מאחוריה אדמה עירומה, כך השכל המושחת מסוגל לעקור מן השורש כל מבנה מוסרי קיים וכל יסוד מקודש ומבוסס, ולהשאיר מאחוריו חברה שוממת נעדרת כל ערכים רוחניים או עקרונות מוחלטים.
זוהי הטרגדיה של השכלתנות "המצרית", שבה אדם נעשה כל כך פתוח לרעיונות חדשים ולא מבוקרים עד שמוחו נשפך החוצה.

9) מכת חושך – מסמלת שכל נעול ואטימות

המכה התשיעית, שבה חשכה מוחלטת ירדה על ארץ מצרים, שיקפה את חוסר יכולתה של הנשמה ה"מצרית" המוגבלת להגשים את מלוא יכולת התפיסה שלה.
כוח התפיסה הוא היכולת של השכל להתחדש ולהגות רעיונות חדשים ומקוריים שלא היו נגישים קודם לכן. כיצד? בכך שהשכל תופס את גבולותיו ומגבלותיו, מעכב בעד פעילותו של האגו השכלי שלו ונפתח לאור שבא ממעל – שאז האמת שהייתה בלתי נגישה קודם לכן, יכולה לעלות ולהאיר את המרחב הריק החדש שנוצר בתודעת האדם.
כאשר אדם הוא יהיר וגאוותן, הוא מונע משכלו את היכולת לחוות הארה. הוא מכריח את עצמו להישאר בחשכה ונשאר מוגבל לנצח להשקפתו הצרה על החיים.

10) מכת מכת בכורות – מסמלת את מות הזהות

המכה העשירית והאחרונה, שבמהלכה מתו כל בכורי מצרים, הייתה המכה הקשה מכולן. היא שיקפה את העובדה שההתעללות המצרית בנשמה לא השפיעה רק על יכולותיה המודעות, אלא עיוותה והרסה גם את כוחותיה העל-מודעים.
אדם שנולד כבכור במשפחה מסמל את האינסטינקטים ואת המניעים הראשוניים של הנשמה, השוכנים מתחת לעצמיות המודעת. קשה יותר לפגוע בממד זה של האישיות, משום שהוא נסתר ולא-נגיש. אך סגנון חיים של התמכרות והתעללות יביאו לבסוף למותו של הבן הבכור, או למותו של היסוד העל-מודע של נשמת האדם.
זה היה ה"כדור" האחרון ששם קץ למעגל השטני של ההתמכרות וההתעללות במצרים. בני העם היהודי שוחררו לחופשי והיו בדרכם לקבל את עשר הדיברות.

 

מעשר מכות לעשר דיברות

מהן עשר הדיברות? הן מקבילות לעשר המכות. בדיוק כפי שהמכות משקפות את סילופן של עשרת כישורי הנשמה, הרי עשר הדיברות מייצגות את שביל הריפוי הרוחני שבכל אחת מעשרת הכישורים הללו, ומבטאות את ההרמוניה והתפארת של מהות האדם הרוחנית.

בורא עולם הטביע בטבע האנושי כוח בחירה וקודים מיוחדים עבור האדם. בידינו לבחור האם להשתמש במערכות ההפעלה על פי הוראות היצרן או על פי גחמותינו האישיות. ברור לכל כי אדם הפועל על פי הוראות היצרן והמלצותיו מקבל אחריות וחסינות על התפעול השוטף.

בכל אדם יש מצרים ומיצרים שימוש נכון בעשר תכונות הנשמה יובילו אותו לצמיחה והתחדשות, לקרבת ה' ולהארה של עשרת הדיברות.

שבת שלום ומבורכת

 


 


הכותב הרב אוריאל בלמס הינו יועץ חינוכי, מנחה הורים וקבוצות. בעל תואר A.M. מומחה למצבי חירום, משבר ואבדנות, ילדים ונוער בסיכון-זיהוי ואיתור, טיפול ומניעה בנשירה. תואר ראשון בחינוך, תואר שני בניהול מערכות חינוך. מאמן אישי ומוסמך NLP, מרצה מומחה לגיל ההתבגרות, חבר הנהלת איגוד ענ"ף

אולי יעניין אותך גם

השארת תגובה

הצטרפו לרשימת התפוצה של מגזין קנייטש

הדילים הכי חמים | קבוצות הרכישה המשתלמות ביותר | הטבות יחודיות למצטרפים

כוח הקנייה החזק בציבור החרדי - מעל 15,000 דיוורים ישירים​

רוצה לפרסם בקנייטש?

או שיש לך כתבה מעניינת, זה בדיוק בשבילך. 

עקבו אחרינו
גלילה לראש העמוד
%d בלוגרים אהבו את זה: