נשימה לנשמה – עוגנים לנשמה מתוך פרשת בֹא

שיתוף

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin

נשימה לנשמהעוגנים לנשמה מתוך פרשת השבוע פרשת בֹא תש"פ

החכמה והצדק – וגמישות הנפש

הרב אוריאל בלמס
מרצה ויועץ חינוכי

הכבדת הלב של פרעה, מתוארת בפרשה שלנו, בֹא, בהרחבה. האימפריה המצרית נפגעת בעשר המכות. המכות פוגעות בנפש, מחבלות בכלכלה המצרית, מאיימות על הסדר והיציבות. "הטרם תדע כי אבדה מצרים?" שואלים ומתריסים בייאוש יועציו הבכירים של פרעה – הוא מכביד את לבו, אוטם מלרְאות, ובוודאי לא מסיק את המסקנות המתבקשות שאליהן יגיע, בסופו של דבר, בלית ברירה

הבורא הכביד את לב פרעה, ומנע ממנו את הבחירה החופשית – אבל פרעה נענש בגלל הקיבעון המחשבתי שאליו הכניס את עצמו.

גם אנו לפעמים חוטאים בהכבדת לב, מבלי יכולת לשכנע – ומבלי יכולת להשתכנע. הפכנו לחברה של "כבדי לב" אנו כל כך צפויים, בבחינת: "אמור לי מי אתה, ואומר לך מה אתה חושב, כמעט על כל דבר שבעולם". הפכנו לחברה של של מתבצרים שזוחלים בתעלות שסביב המוצב אותו בנינו סביבנו, ולא מסוגלים להתבונן החוצה.

הכבדת הלב מתוארת בתורה כנס, כמהלך אלוקי. והייתי מוסיף: לא נס נסתר שמסתתר מאחורי המסך. נס גלוי, שחריגותו לא פחותה משל מכות מצרים. שליט אחראי רואה את הקטסטרופה – ואוטם את לבו!

הכבדת הלב כתהליך של למידה לפרט ולכלל

הרמב"ם גדול ההוגים היהודים שבכל הדורות התחבט מדוע נענש פרעה על כך שאיננו שולח את בני ישראל ממצרים, אם האלוקים בעצמו הוא זה שמכביד את לבו, ומונע ממנו לבחור באופן חופשי. ותשובתו מאלפת ובו-זמנית מהווה תמרור אזהרה. בהלכות תשובה (פרק ו') הוא קובע כי אם אדם מתמיד בחטאו, הוא נכנס לקיבעון מחשבתי שלא מאפשר לו לצאת ממנו.
זאת אומרת, שהמנגנון האישיותי שלנו נברא באופן שמאפשר לנו להתמכר לרעיון, ועשוי להביא להתרסקות מבלי יכולת להיחלץ מהמסלול הממולכד.

עקשנות יתר היא סוג של מחלת נפש

ואני שואל את עצמי, האם התכונה הזו שאותה משרטט הרמב"ם, איננה פועלת גם בכיוונים אחרים? האם הבעיה היא לא בזה שהאדם בוחר לשלול מעצמו את הבחירה החופשית?

כך כותב הרב קוק: "העקשנות לעמוד תמיד בדעה אחת, ולהיתמך בה, בחבלי החטאת שנעשו למנהג, בין במעשים בין בדעות, היא מחלה הבאה מתוך שקוע בעבדות קשה" ("אורות התשובה").

זהו סוג של מחלת נפש, הממוקדת בוויתור על הבחירה החופשית. או בלשונו הפסיכולוגיסטית של אריך פרום, בספרו "מנוס מחופש": "האדם המודרני עדיין סובל מחרדה, ומתפתה למסור את חירותו ביד רודנים מכל הסוגים, או לאבדה בכך שהוא הופך את עצמו לבורג קטן במנגנון, שבע ולבוש היטב, ועם זאת לא אדם חופשי, אלא אוטומט".
נסו להיזכר מתי קיימתם דיאלוג עם מישהו שאינכם מסכימים עמו, והדיאלוג לא היה שני מונולוגים שנתקעים באוויר, אחד בשני, ללא תזוזה של אף צד. נסו להיזכר במקבלי החלטות, מנהיגים שמייצרים שיח של הקשבה, דיון והכלה, של מי שחולקים עליהם.

התהליך מול פרעה נועד להראות לו למצרים ולעולם כולו, כי הקב”ה הוא הא-ל הבורא והיוצר, המנהיג ושולט בטבע כרצונו.

אולם, תהליך זה נועד גם עבור עַם ישראל: “וִידַעְתֶּם (אתם – בני ישראל) כִּי אֲנִי ה’ ” (שמות י, ב).

פרעה טען “…מִי ה’ אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל, לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה’… ” (שם ה, ב) והקב”ה “הסביר” לו בקורס קצר ומשכנע בן עשרה שיעורים (עשרת המכות), כי הוא – הקב”ה, הוא “בעל הבית” השולט בעולם, הוא ולא אחר…

ובכל זאת, פרעה שראה וחווה את המפגן המדהים והמרשים של שליטת הקב”ה בטבע ואת התוצאות הקשות והכואבות של המכות על חיי עמו ואת סבלם, לא מוותר ולא משחרר מיד את העם?!

עיון בכתובים מלמד, כי בחמש המכות הראשונות, פרעה התעקש והתנגד לשחרור באופן חופשי – מדעתו ובעצמו. ואילו רק בחמש המכות הבאות, הקב”ה הוסיף עיקשות על עיקשותו והכביד את ליבו, כדי שהוא ימשיך לסרב והמכות ימשיכו “לרוץ”. וזאת, כדי ש”הקורס הראשון באמונה” יהיה ארוך דיו…

והדברים כתובים במפורש בתחילת פרשתנו – פרשת “בא”, כאשר הקב”ה מצווה את משה: “…בֹּא אֶל פַּרְעֹה, כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי (כדי שאשים/אבצע את) אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ” (שם ה, א).

הקב”ה אשר נוהג בדרך כלל בהסתר פנים ומסתתר מאחורי ההנהגה הטבעית, בבחינת: “אָכֵן אַתָּה אֵ-ל מִסְתַּתֵּר…” (ישעיהו מה, טו), חרג ממנהגו והחליט להנהיג את גאולת מצרים באופן גלוי, בכוח גדול וביד חזקה, תוך חריגה ניסית מחוקי הטבע.

החריגה היחידאית והמיוחדת הזאת, שאין לה אח ורע בתולדות העולם כולו, מהווה לכולנו ראיה ברורה למציאותו של הקב”ה , כמו גם לכוחותיו ויכולותיו של “בעל הבית” ולשליטתו בטבע.

זו הוראה לדורות לכל בן אנוש לשמור מכל משמר על הנשמה ממצב של עיוות וקלקול המנגנון. עקשנות יתר וקבעון מחשבתי מבטאים פגיעה במערכת הרציונלית ובשיקול הדעת. אלו תופעות של הפרה ואיזון פנימיים המחמירים עם הזמן ללא התייחסות מדוייקת ונכונה

לכן, נצטווינו בפרשתנו, להעביר את סיפור יציאת מצרים מדור לדור, כחלק מיסוד האמונה בקב”ה, כמובא בפרשתנו. ומדוע הכבדתי את לב פרעה, שואל הקב”ה ועונה: “וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה’ ” (שם, ב).

מהי הכבדת הלב – איך היא מתפתחת בלב האדם ומהי תרומתו לתהליך

במאמרנו זה, ננסה להבין את הפסוק: “כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ”. מהי הכבדת הלב הזאת וכיצד היא באה לידי ביטוי מעשי.

בשנת 2002, קיבל פרופסור דניאל כהנמן פרס נובל על מחקריו (עם פרופ’ טברסקי) בנושאי שיפוט, קבלת החלטות ו”פסיכולוגיה של בחירה”. חוקר ישראלי ידוע נוסף בתחום הזה כיום ובעל שם בינלאומי, הוא פרופ’ דן אריאלי, שספריו ” לא רציונלי ולא במקרה” ו”לא רציונלי אבל לא נורא”, ראו לאחרונה אור בארץ.

מן המחקרים הללו עולה, כי גם בנושאים כלכליים בהם ניתן לְכַּמֵּת את התועלת והכדאיות, גם כאן, אנו מקבלים את ההחלטות לא על פי התבונה הטהורה והלוגיקה הקרה, אלא לפי נטיות ליבנו.
ישנו מגוון שלם של תופעות ונטיות, הגורם לנו להטות את החלטותינו מן הראש, אל הלב. ונביא רק מעט מהם:

1. הרגש האנושי – הדחפים, הרצונות, ההנאות והמאוויים האישיים (כולל אלה הנמצאים ב-תת המודע שלנו).

2. הטיות שיפוט והחלטה כגון ביטחון עצמי מופרז. לדוגמה – עורך הדין מפריז בסיכויי הצלחתו במשפט ויועץ ההשקעות בטוח שהמלצתו תניב תשואה נאה.

בעבר חשבו, שלפחות בתחום הכלכלה בו הכל ניתן להגדרה כמותית לחישוב ולמדידה, עושה האדם החלטותיו על בסיס תחשיב של רווח והפסד וכדאיות כלכלית “קרה” בלבד. אולם, מתברר כי את ההחלטות עושה לא רק ה’אדם הכלכלי” – החלק הרציונלי שבאדם, אלא גם החלק הפסיכולוגי והאנושי שבו.

כעת נוכל להבין מדוע אנשים נוטים לא למכור מניה למרות שהיא בירידה מזה זמן רב. ומדוע יש לנו נטייה להתייחס לכל דבר הקשור אלינו – לעצמנו, במבט אופטימי – דרך משקפיים ורודות.

נדגים את הטיית החשיבה בעזרת מחקר. הנבדקים התבקשו להעריך את סיכוניו – סיכוייו של אדם לחלות במחלה ממארת ח”ו, או לסבול מצרה זו או אחרת. כאשר האדם העריך את סיכוניו שלו עצמו, הוא נקב בהסתברות אופטימית מאד, בעוד שכאשר הוא העריך את סיכוניו של חברו, הוא נקט בגישה ריאלית. הפער בין ההערכות היה מדהים ולימד על הטיה של הטבעית של האדם לטובת עצמו.

כעת, ננסה להבין את תהליך קבלת ההחלטות של פרעה:

לכאורה, מכות מצרים הן תופעות טבעיות (למעט מכות הדם והחושך שהינן חריגות מאד) וניתן לטעון באופן הגיוני, כי המכות הינן רצף מקרי של תופעות טבע ולכאורה, לא מכות ניסיות ופלאיות מידו של הקב”ה.

אולם, במבט מעמיק ניתן לראות, כי למרות ה-פַּן הטבעי לכאורה, יש במכות מצרים רובד פלאי המעיד על אלוקיות המכות. הפלא במכות והחריגה הניסית מן הטבע, באים לידי ביטוי וניכרים בארבעה דברים:

א) שבאו המכות וסרו על פי דיבורם ומעשיהם של משה ואהרון.

ב) שבאו עשר מכות רצופות בזו אחר זו.

ג) שבאו המכות בעוצמה שאין כדוגמתה בטבע. כמו שאומר הכתוב על הברד והארבה: “לא היה כמהו במצרים” (‘שמות’ ט, יח).

ד) שהיתה אפליה של בני ישראל לטובה – שהם לא לקו. היסוד הפלאי של האפליה, ניכר במשנה תוקף במכה העשירית. כאשר רק בכורות מצרים מתו ושאר המצרים (וכמובן גם עם ישראל והבכורות שלהם) לא נפגעו.

פרעה שטען “לִי יְאֹרִי (אני בראתי את היאור) וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי (וגם בראתי את עצמי)” (יחזקאל כט, ג), פרעה שסירב להכיר בקב”ה באומרו “…מִי ה’ אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ…”, התעלם מן המציאות ומן העובדות והמשיך לנסות לא לראות את הקב”ה ואת נפלאותיו ונתלה בכך שהמכות היו בדרך הטבע, כדרכו של עולם.

והנה, כאשר פרעה “כמעט” השתכנע והיה מוכן לשחרר את בני ישראל, בא הקב”ה ומכביד את ליבו ומוסיף לו כבדות מחשבתית וטיפשות שכלית (על פי מדרש שכל טוב, שמות י, כ) והוא ממשיך להתמיד בסירובו…

אולי ניתן לומר שביאור הדברים כך הוא:

הקב”ה הכביד את ליבו של פרעה – נתן לנטיות הלב של פרעה מקום גדול יותר מעל ומעבר למקומו של המוח (השכל וההגיון) בשלב עשיית ההחלטה והשליט את ליבו על שכלו.

הכביד את ליבו – נתן לנטיות הלב של פרעה, משקל גדול יותר.

נטיות ליבו של פרעה, שרצה להישאר מלך וסירב להיכנע ולהיות מנוצח, גברו על שכלו – על החלק הרציונלי שבו (בגזרתו של הקב”ה). משום כך עשה פרעה החלטות לא רציונליות והמשיך לסרב לשחרר את עם ישראל למרות המכות הקשות והסבל הרב שלו ושל עמו.

החידוש הגדול הוא, שהביטוי “לא רציונלי ולא במקרה” מבטא לא רק את תהליך עשיית ההחלטות של פרעה, אלא גם את אופן עשיית ההחלטות של כל אחד מאיתנו, בחיי היום-יום.

אצל פרעה זה היה חריג ובגזירה אלוקית, אבל אצלנו זה קורה ב”קטן” ובכל יום, מתוך בחירה חופשית, כאשר אנו ממשיכים לעשן, לאכול דברים לא בריאים, להשתולל על הכביש, לנהוג אחרי כוסית אחת או יותר ועוד… וזו רק רשימה חלקית.

לא תמיד אנו עושים את מה שטוב, נכון, ראוי והגיוני לעשות, כי ליבנו מטה אותנו ומושך אותנו.

כדי להתמודד עם הטיות אלה, עלינו להיות מודעים אליהן ובמקרה הצורך להתייעץ עם חבר או ידיד, שיוכל להתבונן על הדברים כמשקיף מן הצד באופן אובייקטיבי ולסייע לנו באופן חף מן ההטיות הללו, לעשות החלטה טובה יותר, תוך השלטת המוח, על הלב…

בשולי הדברים נעיר, כי ב”לב” – בחלק הרגשי שלנו, נמצאות לא רק ההטיות והנטיות, אלא גם “חכמת הלב” – התבונה, הרגישות, האינטואיציה ועוד, שככל הנראה לא באו לידי ביטוי בהתנהגותו הדורסנית של פרעה.

מה בין נחישות וקשיחות לעקשנות יתר

הנה, תוך כדי עיסוק בהכבדת הלב של פרעה, למדנו משהו על תהליך קבלת ההחלטות ה”רציונלי” שלנו…
אנשים בעלי אופי עקשן שתלטן או אגרסיבי הופכים לכאלה כיוון שברוב המקרים הם ינסו להסתיר את חוסר הביטחון העצמי שלהם באמצעות מעטה של קשיחות מזויפת. בעוד שקשיחות עשויה לסייע בהשגת המטרה בטווח הקצר, חוזק מנטלי הכרחי כדי לשמור על אושר בטווח הארוך.

אנשים מצליחים באמת אינם מגיעים לפסגה באמצעות התנהגות קשוחה, אלא מתחזקים על ידי חריקת שיניים, עקשנות ושאיפה להיות טובים יותר בכל תחום שיהיו.

איימי מורין היא עובדת סוציאלית ומומחית בינלאומית לבניית חוסן נפשי. במאמר שפרסמה בהפינגטון-פוסט, מצביעה מורין על 7 הבדלים עיקריים בין אנשים חזקים מנטלית וכאלה שרק מתנהגים 'קשוח':

1. אנשים קשוחים מאמינים שכישלון הוא לא אופציה. אמנם בריא לשאוף להצליח, אבל האמונה שאתה צריך להצליח בפעם הראשונה, עלולה לחזור אלייך כבומרנג. לעומתם, אנשים חזקים מנטלית, מאמינים שכישלון הוא חלק מתהליך בדרך להצלחה. הם מבינים שכישלון הוא עניין זמני, וכך מסוגלים להתאושש ולנוע קדימה בקלות.

2. תיאורים עצמיים קשוחים כדי להסוות חוסר ביטחון. התנהגות קשוחה היא פיתוח גישה שאומרת "תראו כמה טוב אני". אך לעתים קרובות, החזות החיצונית הקשוחה מסתירה ספקות ביכולת העצמית. אנשים חזקים נפשית משקיעים יותר אנרגיה בעבודה על החולשות שלהם, ולא מנסים לחפות עליהם.

3. אנשים קשוחים אומרים: "אני יכול לעשות כל דבר". ביטחון עצמי גבוה הוא דבר טוב, אך הערכה מוגזמת של היכולות שלך עלולה להותיר אותך בלתי מוכן ברגע האמת. חוסן נפשי הוא הכרה בחסרונות ונכונות להשקיע עבודה קשה כדי להגיע ליעד.

4. קשיחות זו גאווה. יש אנשים שרוצים להיתפס כקשוחים כדי להוכיח משהו לאחרים. הערך העצמי שלהם תלוי באיך אחרים תופסים את ההישגים שלהם. לעומת זאת, חוסן נפשי מבוסס על ענווה ורצון פנימי להיות טוב יותר. אנשים חזקים מנטלית מוכנים לבקש עזרה מאחרים, ואינם סומכים רק על עצמם.

5. אנשים קשוחים מדכאים את רגשותיהם. בעוד הסתרה קצרת טווח של רגשות עשויה להועיל במקצועות מסוימים, כמו אנשי צבא, שוטרים, ורופאים, אך התעלמות מרגשות אינה בריאה כאסטרטגיה ארוכת טווח. בסופו של דבר, רגשות מודחקים ימצאו את דרכם החוצה בצורת כעס. להיות חזק מנטלית, דורש מודעות לרגשות ולהשפעה שלהן על המחשבות וההתנהגות. המעקב השוטף מסייע להכיל את הרגשות ומונע מהרגשות לשלוט בהם.

6. אנשים קשוחים רוכבים על צבירת כוח. הם רוצים להיתפס ככאלה שתמיד נמצאים בשליטה. כתוצאה מכך, הם מפקחים על כל פרט קטן, וכבוסים, יציבו דרישות בלתי סבירות. לעומתם, אנשים חזקים נפשית ימקדו את האנרגיה שלהם בשליטה על המחשבות, הרגשות וההתנהגות שלהם, אך לא מנסים לשלוט בנסיבות חיצוניות.

7. אנשים קשוחים סובלים כאב ומתגאים בזה. אנשים חזקים נפשית סובלים גם, אך לוקחים את הכאב למקום של צמיחה והתפתחות אישית, ולא מניחים לעצמם לשקוע בכאב.
החדשות הטובות הם, שיש לכל אחד את היכולת להפוך חיצוני קשה לחשיבה חזקה. בדיוק כמו כוח פיזי דורש הכשרה מתמשכת, חוסן נפשי דורש פעילות גופנית סדירה שתעזור לך לשפר ולהתחזק.

בחיים יש מצבים שבהם כדאי לפעול בחכמה גם אם הצדק זועק את דברו. ההתנהגות הגמישה של "להיות חכם ולא תמיד צודק" משמעותה עוגן לנפש וחוסן לחיים,

שבת שלום ומבורכת

 


הכותב הרב אוריאל בלמס הינו יועץ חינוכי, מנחה הורים וקבוצות. בעל תואר A.M. מומחה למצבי חירום, משבר ואבדנות, ילדים ונוער בסיכון-זיהוי ואיתור, טיפול ומניעה בנשירה. תואר ראשון בחינוך, תואר שני בניהול מערכות חינוך. מאמן אישי ומוסמך NLP, מרצה מומחה לגיל ההתבגרות, חבר הנהלת איגוד ענ"ף

אולי יעניין אותך גם

השארת תגובה

הצטרפו לרשימת התפוצה של מגזין קנייטש

הדילים הכי חמים | קבוצות הרכישה המשתלמות ביותר | הטבות יחודיות למצטרפים

כוח הקנייה החזק בציבור החרדי - מעל 15,000 דיוורים ישירים​

רוצה לפרסם בקנייטש?

או שיש לך כתבה מעניינת, זה בדיוק בשבילך. 

עקבו אחרינו
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
%d בלוגרים אהבו את זה: