נשימה לנשמה – עוגנים לנשמה מתוך פרשת אמור

צילום משה אסולין
צילום משה אסולין
Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin

נשימה לנשמהעוגנים לנשמה מתוך פרשת השבוע פרשת אמור תש"פ

צילום משה אסולין
צילום משה אסולין

ספירת העומר – לב טוב הוא חוסן לנפש האדם

הרב אוריאל בלמס
מרצה ויועץ חינוכי

מהו לב טוב

בעל ה"בני יששכר" זצ"ל כותב כי ימי הספירה הם מ"ט ימים כמניין: "ל"ב טו"ב"  שהוא שורש כל המידות טובות. נמצא כי ל"ג בעומר הוא יום הראשון מי"ז ימים האחרונים, שהם התחלת טו"ב ימים האחרונים, המשלימים את ל"ב טו"ב של מ"ט ימי הספירה. הוא מוסיף על כך רמז נאה, כי לכן בהתחלת תורה שבכתב ישנן ל"ב תיבות עד מלת 'טוב' הראשון שנזכרה בתורה: "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ, והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת על פני המים, ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור, וירא אלקים את האורכי טוב". להורות על ל"ב טו"ב שהוא שורש כל המידות טובות.

שורש הדברים נמצאים במשנה באבות (פ"ב ט') במה שאמר רבי יוחנן בן זכאי לחמשת תלמידיו:

"צאו וראו איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר- עין טובה, רבי יהושע אומר- חבר טוב, רבי יוסי אומר – שכן טוב, וכו'  רבי אלעזר אומר – לב טוב. אמר להם  ריב"ז: רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם".
מפרש הברטנורא : "לב טוב, לפי שהלב הוא המניע לכל שאר הכוחות, והוא המקור שממנו נובעים כל הפעולות, ואף על פי שיש לפעולות איברים מיוחדים, מכל מקום הכוח המעורר לכל התנועות הוא בלב". מבואר מזה שלב טוב כולל כל המידות טובות.

יש להתבונן בפשר שימת הדגש על לב האדם דווקא. הלא לכאורה 'איכות' האדם נמצאת במוחו ולא בלבו ?!
התשובה לכך נמצאת בדבר המדרש  בתחילת משלי על הפסוק :"והחכמה מאין תמצא" מלמד שהיה שלמה (המלך) מחפש ואומר, היכן היא החכמה מצויה, רבי אליעזר אומר בראש, רבי יהושע אומר בלב. ונפסק כדעתו של רבי יהושע שאמר החכמה היא בלב… שהלב הוא "מבין דעת" .

שנאמר: "חכם לב יקח מצוות". ואף דוד פירש עליה בתהלים (נא י"ב) "לב טהור ברא לי אלוקים" (נ"א י"ב). אמר שלמה אני לא אעשה כמו שעשה אבא, אבא פתח חכמתו בראש אותיות וסיים באמצע, פתח בראש שנאמר: (תהלים א' א') "אשרי האיש (אות א') וסיים באמצע:  (תהלים ק"נ) " כל הנשמה תהלל ק-א" (כ"ף למ"ד שבמילת "כל" הם באמצע הא"ב, שכן יש עשר אותיות מצד ימין ועשר אותיות מצד שמאל) אבל אני איני עושה כן, אני פותח באמצע אותיות (אות מ): "משלי שלמה בן דוד "ומסיים בסוף אותיות (אות ת'): תנו לה מפרי ידיה, פותח באמצע אותיות במקום שיש חכמה, והיכן חכמה נתונה בלב שנתונה באמצע האדם."
נמצאנו למדים שדוד תפס כדברי רבי אליעזר (שהחכמה היא בראש), ושלמה תפס כדברי רבי יהושע (שהחכמה היא בלב)… וכיון שראה שלמה שהחכמה נתונה בלב, משם התחיל שנאמר משלי שלמה".


שוב  ויש לתמוה כיצד יתכן שהחכם מכל אדם שלמה המלך רואה את החכמה בלב האדם ולא במוחו?

ונראה כי שלמה המלך גילה לנו בזה דבר עמוק, כי כאשר נתבונן ביצירה המופלא שבבריאה ששמה "אדם",  נראה שהקב"ה יצרו עם כוחות נפלאים מערכת חושים חכמה ומופלאה. ורמ"ח אברים ושס"ה גידים העושים רבבות פעולות שונות.
והנה כאשר נתבונן איזה אבר מכל האברים הוא "המלך", המולך על כל האברים להורות להם כדת מה לעשות ומה לא , נראה כי  הכתר מגיע ל: "מוח", הוא המלך המושל על הגוף כולו. הוא היחיד שיכול לחקור ולבחון את המצב לאשורו, הוא חושב ושוקל ומחליט לעשות או לא לעשות, וכן מבואר בזוהר הקדוש: "מוחא איהו שליטא עלאה על כל גופא". אך לכשנתבונן לעומק נראה שהמוח אינו שליט יחיד, מולו מתייצב יריב לא קל הלא הוא: "הלב"  שבו מתאספים הדמים, וממנו מקור כל הרגשות  הדחפים, והיצרים שבאדם, כמו רגש ה-תאווה, ה-גאווה, ה-כעס, ה-נקמה, וכו'. וכאשר הלב מתמלא ברגשות אלו, הוא מפעיל את מערכת: "רתיחת הדמים" , והם נכנעים אליו למרות הזהרות החמורות של המוח!  על מלכותו  זו מציין  הזוהר הקדוש:  "לבא דאיהו מלכא די בארעא", הלב הוא המלך בארציות.

נמצא שיש מאבק פנימי בעולם הקטן ששמו "אדם"  בין שני המלכים: " המוח – והלב" כי בעוד שהמוח נוטה  בד"כ לטוב, לעומתו זה הלב נוטה יותר לרע מצד הדמים החומריים שמתאספים בו, לכן אמרו חז"ל: "רשעים מלאים חרטה", כי מצד הידיעה שבמוח הם יודעים שאסור לעשות כן, אלא שנמשכים לעשות דברים רעים מחמת נטיית לבם לרע.

המוח ששם הוא מקום השראת הנשמה אין בו מקום לתאוות ,כל כולו מחשבה ושׂכל כפי שהשיג ולמד מהתורה הקדושה, רצונו להשליט סדר בכל אברי הגוף לפי הבנתו על יסודות התורה. לפי הבנת המוח אין לעשות מעשים רק המותרים על פי התורה, אך  הלב מתאווה לעשות ההיפך מכך.  ובכך מתקיים מתח תמידי בין שני המלכים מי יגלה את השליטה.

תפקידו של האדם להשאיר את השליטה בלעדית בידי המוח ולחבר את הלב אליו. ביד האדם הבחירה  לשלוט ולנתב את התאוות לאפיקים חיוביים. כפי שמלמדנו בעל התניא זי"ע: " "כי המוח שליט על הלב בתולדתו וטבע יצירתו, שכך נוצר האדם בתולדתו, שכל אדם יכול ברצונו שבמוחו להתאפק ולמשול ברוח תאוותו שבלבו, שלא למלאות משאלות לבו במעשה דבור ומחשבה, ולהסיח דעתו לגמרי מתאוות לבו אל ההפך לגמרי, ובפרט אל צד הקדושה".

אלא שלא די 'להשליט' את המוח על הלב. עלינו לדעת 'לחבר' בין החכמה שבמוח לרגשות  שבלב, שאל"כ אין בה כל תועלת , כי ברגע שיתגברו תאוותיו כל חוכמתו תסתלק. וזאת למדנו  שלמה המלך שהחכמה היא בלב, כלומר עיקר התועלת של החכמה היא כשהאדם יכול להשפיע על הלב – לחבר את רגשותיו עם איכות מעשיו. זהו  ענין מ"ט ימי הספירה כמניין : "ל"ב טו"ב," להכשיר את הלב שיהיה כלי מוכן לקבל ההארה ב"חג השבועות" מחכמת התורה שבמוח.

איך זוכים ללב טוב

"למה התכוון רבי אלעזר בן ערך, שאמר שהעיקר הוא "לב טוב"? מה תשובה בדבריו לשאלת רבו, רבן יוחנן בן זכאי: "צאו וראו איזו היא דרך שידבק בה האדם" (פרק ב', משנה יג') וכי "לב טוב" היא דרך? מהו לב זה? ברור שאין הכוונה לאותה משאבה, המפעילה את מחזור הדם בגופנו ומעניקה לנו את החיים. משאבה, שבימינו כבר יודעים להחליפה בעת הצורך ואף ליצור לו תחליפים. במושג "לב" אנו מתכוונים אל אותו מקום עלום בתוכנו, בו שוכנים הרגשות למיניהם: אהבה, ידידות, רחמים, שנאה, אכזריות, בקשה הטהרה וכדומה.
בלשון הקודש מייחסים ללב גם את פעולות הרוח השונות. אנו מוצאים בחז"ל שהם מונים חמישים ושמונה פעולות שונות שמקורן בלב נציין מספר דוגמאות: הלב רואה, כנאמר: "ולבי ראה הרבה חכמה…"(קהלת א',טז'). הלב שומע ככתוב: "ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך" (מלכים א', ג',ט') וכן הלאה.
רבי יעקב עמדין, מוסיף על התכונות המנויות במדרש, עוד שישים וחמש תכונות שמקורן בלב. אף מביא לדבריו אסמכתא מפסוקי המקרא.
מכל אלו עולה שהלב הוא מקור החיים. לא רק החיים הגשמיים. כי אם ממנו נובעות כל פעולות אנוש. הלב הוא גנרטור , גנרטור אנושי. הגנרטור מספק חשמל, המדליק אלפי נורות.
אולם, ברגע שמתרחשת "נפילת" מתח חשמלי, מתעממים האורות כולם. הנורות ניזונות כולן מן המרכז המפעיל ולעולם לא יכול אורם להיות בהיר וחד יותר, ממה שמסוגל הגנרטור לספק.כך הוא הלב. כל מעשינו נובעים ממנו, לרוב באינטואיציה ובלי משים. אולם כל פעולה שאנו מבצעים, מעשה שעושים, מחשבה שהוגים, או מלה שאנו מוציאים מפינו, יונקים את איכותם או רדידותם, הטוהר שלהם או את ההפך מן "הגנרטור" הקבוע במרכז ה"אגו" שלנו.
ברור מאליו שלב טהור, רחום ונקי הופך בכך למטרת על, הניצבת בפני היהודי, שנקרא משחר נעוריו אל הרפתקת התיקון העצמי.
אך לא בכך עוסק רבי אלעזר בן ערך. הלב הטוב עליו הוא מדבר, מהווה מסד למשהו עמוק יותר: לעצם היכולת לקנות את דעת התורה.
רבן יוחנן בן זכאי, גדול החכמים בתקופת חורבן הבית השני לימוד התורה הייתה נשמת אפו, והוא לא פסק להגות בה. אם שואל הוא את תלמידיו לדרך שידבק בה האדם, חייבת להיות שאלתו קשורה ללימוד התורה ולדרך הטובה, הבטוחה, כדי לרכוש את חכמתה.
כאן באה תשובתו המפתיעה של רבי אלעזר בן ערך. לא כישרונות ולא התמדה בלבד יהפכו את היהודי לתלמיד חכם, לגדול בתורה, כי אם לבו הטוב. וזו המשוואה: ככל שלבו נקי יותר מסוגי הרע למינו, כן יזכה לדרגות גבוהות יותר בתורה.
נקיות הלב מכל נגיעה אישית, מאפשרת את הזרימה החופשית של העולם הרוחני הכלול בתורה. כל טיפת אגואיזם בלב, דומה לטרשת עורקים, החוסמים את זרימת הדם. האדם החושב רק על עצמו, סגור בתוך עצמו ואינו רואה חוצה לו. נטייה שכזו מהווה מחיצה בינו לבין אפשרות לימוד התורה. עובדה. המשנה בסוף מסכת אבות, מונה ארבעים ושמונה תנאים לקניית התורה, ורובם קשורים למידותיו של האדם ולא לכישוריו. וכה נאמר במדרש:
"מעין גנים, באר מים חיים" – אמר רבי יוחנן: מ"ח פעמים כתוב בתורה באר באר, כנגד מ"ח דברים שנתנה בהם התורה" (שיר השירים פ"ד).

אמת עמוקה יצוקה במאמר חז"ל זה. לבו של אדם אינה מציאות סטטית. דברים מתרחשים שם. כל תיקון בדרך לאצילות ולעידון, פותחת בקרבו שערי תבונה חדשים, כבאר זו שמפכים בה מים חיים. האדם השלם, מפכים בו מ"ח בארות מים חיים, לבו גדול ולמרבה הפלא גם גדל והולך:
"כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא" – כל התורה שאדם לומד אינה אלא בלב. והים איננו מלא והלב איננו מלא" (קהלת רבה, פ"א, יז).
השאיפה להתנשא אל על קיימת ללא הרף בלב שכזה. בחייו היפים, אין אפילו רגע משעמם אחד. שום מחסום של מידות רעות, תאוות לא מבוקרות וכדומה, אינן מונעות את התנועה המתמדת לקראת הרוחני, הנעלה. אדם זה לעולם לא ידבר על חוסר תכליתיות בחיים, על ריקנות וכדומה, כמיטב התסמונת של המאה שלנו.
והנה היה רבי אלעזר בן ערך היה "כמעיין המתגבר". שחוויות רוחו נבעו מתוך עצמו. הוא ידע שהדרך להשיג השגות אלו, היא דרך הלב הטוב, שאין עליו כל רבב, הנחוץ לא רק כמסד ליחסי אנוש משופרים, אלא גם כדי לאפשר לגדולת הרוח לשכון בלב האדם.

טוב לב היא אחת התכונות שאנשים לא תמיד מעריכים נכון. אם תהיו טובי לב יאמרו עליכם לא פעם שאתם תמימים, שאתם לא מבינים את העולם, שאף אחד לא מעריך את טוב לבכם ושיום אחד תגדלו ותפסיקו להיות פראיירים…
אבל הנכון הוא לבקש שלא נפסיק להיות טובי לב. זוהי התכונה הכי מופלאה שיש בבני אדם. לתת ולעזור כי הלב שלנו מוביל אותנו לזה, זו התכונה המופלאה ביותר של האדם. גם בחברה של אנשים עסוקים, עם תירוצים, עם רצונות משלהם וחוסר זמן כרוני – גם שם אפשר וצריך להיות טובי לב ולתת ולסייע למי שאפשר, גם אם לא ייצא לנו מזה דבר. כדאי תמיד להיות סתם מנומסים ובעלי ערכים אנושיים טובים ולתת לזולת, גם אם זה לא תמיד קל ונוח. כי אדם טוב מתגלה במיטבו דווקא כשצריך להתאמץ כדי להיות טוב וצריך לוותר על משהו אחר, משהו שמאוד רוצים. ואולי קשה להאמין אבל אם נהיה טובים, אז הטוב הפנימי שבנו ידבק באחרים (כי הטוב ידבק בטוב. והאל הטוב חפץ להטיב, ולכן יצווה עמו לבחור בטוב – ספר החינוך תנ"ב), ויהפוך גם אותם לטובים יותר ממה שהיו!

סיפר הרב יחיאל משה גרינוולד: שמעתי מסבי זצ"ל, כי כשהיה סבי עוד ילד ביקר פעם אצל רבו החוזה מלובלין, והתיישב אל השולחן לצדו של הרבי. ביקש הרבי מאחד מן הנוכחים שהיה רב ותלמיד חכם, לבאר ולדרוש בספר הזוהר.
בעוד הרב דורש את דרשתו הטה החוזה מלובלין את גופו אל סבי ולחש לו: "אתה שומע איך הרב הזה מדבר סודות גדולים"? – "כן", ענה סבי.
הטה החוזה שוב את פניו אל סבי ולחש: "לב טוב מכריע את כל זה".

תהיה טוב – תהיה מחוסן בנפש

"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה: שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִית, תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם; וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה, לַיהוָה." (כ"ג, ט"ו-ט"ז)

אחת התקופות המיוחדות והמעניינות ביותר במעגל השנה היהודי הוא ספירת העומר – שבעת השבועות שבין פסח לחג שבועות.
ימים אלו בין פסח לשבועות, מהווים אמצעי לבניין אישיות האדם, תכנית חוסן העצמה רוחנית מדהימה, בהם ניתן להשיג מה שלא ניתן כל השנה כולה.
הספירה היא בסדר עולה – מדוע?
בנוהג שבעולם, כשמצפים למשהו חשוב, סופרים בסדר יורד, כלומר כמה ימים נותרו עד האירוע. לדוגמא, משגרים טיל לחלל, סופרים 10, 9, 8, וכו'. לדוגמא, כשאדם מצפה לאירוע חשוב בחייו שעומד להתרחש בעוד 30 יום, הוא עושה טבלה של 30 יום וכל יום שעובר הוא מסמן איקס, הוא מכוּון מטרה ומצפה לאירוע, והימים שמבדילים בינו לבין האירוע, הם ימים של ציפייה דרוכה ומורטת עצבים. מבחינתו, הוא היה רוצה שהיום כבר יגיע ויסתיים זמן ההמתנה המיותר. התורה מלמדת שדרך זו עלולה להביא לידי ייאוש. לעומת זאת, התורה מלמדת את דרך התקווה. התקווה היא העניין. נכון שיש מטרה, והיא חשובה מאוד, אך האמצעי להגיע אליה הוא לא פחות חשוב. בכל יום של ספירה, האדם מזכך עוד חלק בנפשו וקונה עוד דעת. הקורבן המוקרב בצאת יו"ט של פסח הוא קורבן שעורים, שהוא מאכל בהמה. לבהמה אין כל דעת, בהמה = בה-מה, אין לה כל יכולת התפתחות, מה שיש בה זה מה שיש ולא יכול להיות כל שינוי. בשבועות, בסיום ימי הספירה, אנו מקריבים קורבן העשוי משתי ככרות לחם שהן מאכל אדם, המאופיין ב"דעת". מתן תורה מהווה מפגש בין האדם לבוראו. האדם שהוא המקבל, מבין שקשר עמוק ואמיץ עם בוראו הוא הדרך היחידה לחיים של משמעות בעולם הזה, ולכן הוא מייחל ומצפה לקבל את חוקי הבורא ולקיים אותם.

הרב שמשון דוד פינקוס זצ"ל מביא בעניין משל: אומרים לאדם שבעוד 100 ימים יוכל לקבל 1,000,000 דולר. יש שתי אפשרויות, האחת שיקבל הכל בתום התקופה והשניה שכל יום יעשה איזו עבודה ויקבל 10,000 דולר. לפי האפשרות הראשונה, כל יום של המתנה ייראה לו נצח, ריק מתוכן, ואילו לפי האפשרות השנייה, ימים אלו מהווים אמצעי להרוויח כסף והם ימים של התקדמות לקראת מטרה נכספת. כך היה עם יעקב אבינו כפי שכתוב בתורה: "ויהי בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה". יש לשאול, איך 7 שנים נראו בעיניו כימים אחדים? מטבע האדם, שכשהוא אוהב מאוד מישהו, הוא רוצה להיות אתו. אלא שרצונו הקדוש והטהור של יעקב אבינו היה לבנות את בית ישראל בקדושה עם רחל אמנו, והוא כ"כ ציפה וייחל ליום זה, שכל יום היה בעיניו בנין ותוספת לקראת מטרה זו.

הרעיון הרוחני של ספירת העומר

הרעיון העמוק שאנו מוצאים בציווי התורה לספור את העומר, הוא זיכוך המידות וקניין לב טוב. חג הפסח מבטא חירות משעבוד, מעינויים ומיצרים שונים. אך התורה מלמדת אותנו שלא די בשחרור מהרע, אלא צריך לקנות את הטוב, וזאת אנו עושים בתהליך ספירת הימים. אנו סופרים בסדר עולה ולא כמו אומות העולם בסדר יורד.
אין מקום להשוואות, נקודה נוספת היא שהספירה היא אישית לכל אדם ואדם על פי ההכנה הנפשית והמאמץ שלו לזכות לדרגות נשגבות, "וספרתם לכם". כל השוואה עם אחרים מיותרת לחלוטין, לכל אחד יש המשאבים והתנאים הייחודיים לו, ולכן אל לאדם להשוות עצמו עם אחרים ולהיכנס לתסכול וייאוש. ייאוש הוא אחד מדרכי היצר הרע לגרום לאדם למסור אליו את ליבו ומשם דרכו של היצר קצרה לשלוט גם על מוחו והגיונו של האדם.

התורה נותנת לנו מתנה גדולה להשגת חיים בריאים. בריאות הנפש שמשפיעה ישירות על בריאות הגוף, והיא קנין "לב טוב". ספירת העומר אישית שבה האדם מוסיף והולך, משפר ומתקן את הלב שלו, את קומתו האנושית ומשם תלך ותגבר השפעתו על משפחתו וסביבתו.

שבת שלום ומבורכת

 


הכותב הרב אוריאל בלמס הינו יועץ חינוכי, מנחה הורים וקבוצות. בעל תואר A.M. מומחה למצבי חירום, משבר ואבדנות, ילדים ונוער בסיכון-זיהוי ואיתור, טיפול ומניעה בנשירה. תואר ראשון בחינוך, תואר שני בניהול מערכות חינוך. מאמן אישי ומוסמך NLP, מרצה מומחה לגיל ההתבגרות, חבר הנהלת איגוד ענ"ף

אולי יעניין אותך גם

השארת תגובה

הצטרפו לרשימת התפוצה של מגזין קנייטש

הדילים הכי חמים | קבוצות הרכישה המשתלמות ביותר | הטבות יחודיות למצטרפים

כוח הקנייה החזק בציבור החרדי - מעל 15,000 דיוורים ישירים​

רוצה לפרסם בקנייטש?

או שיש לך כתבה מעניינת, זה בדיוק בשבילך. 

עקבו אחרינו
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
%d בלוגרים אהבו את זה: