נשימה לנשמה – עוגנים לנשמה מתוך פרשת ויקהל – פקודי – החודש – תשפ"א

Prayer of Jews at Western Wall. Jerusalem Israel

שיתוף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

התקהלות והתקלות– על סוד הבחירה והתיקון, וכוחה של האחדות

הרב אוריאל בלמס

מרצה ויועץ חינוכי 

מתחילת התורה ועד סופה אין בה פרשה שנאמר בראשה "ויקהל" אלא זאת בלבד. והשאלה מתבקשת מדוע כאן נאמרה לשון הקהל. אם נתבונן מעט נבחין כי ההקהלה של העם בידי משה נעשית לאחר התקהלות אחרת קלוקלת, "ויקהל העם על אהרון" שנאמר בחטא הידוע, בחטא העגל. יתכן לומר כי התיקון להתקהלות סביב עשיית העגל והחטא הנורא, היא התקהלות אחרת, לשם שמים. "אמר לו הקב"ה למשה: עשה לך קהילות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת"     (מדרש הגדול).

תיקון חייב לבוא על עצם הקלקול ומהותו. פרשות ויקהל – פקודי והשבוע גם פרשת החודש נקראת איתם. מקפלות בתוכן מסרים על התקהלות בונה ומצמיחה, התאספות שיש בה איחוד הלבבות ואחדות העם. התורה אומרת לנו, כן להתקהלות אבל כזו שיש בכוחה למשוך ברכה וטובה. דוגמת השבת, קרבן פסח ובניית המשכן. כאלו התקהלויות מומלצות מאוד ומזמנות ברכה על הפרט והכלל.

לפני הקמת המשכן מצווה השם יתברך את משה רבינו להקהיל וללכד את ישראל כי בלי האחדות והשלום, בלי אהבת חינם, אי אפשר לו למשכן להתקיים. ראה משה רבינו שעתיד בית המקדש להיחרב בעוון שנאת חינם, לפיכך הקדים "ויקהל" להקמת המשכן, רמז להם ש"ויקהל", האחדות והשלום, הם תנאי ראשון למעשה המשכן.

 

המנוף של רפאל

יש מעט מאד אנשים בעולם שהקב"ה חנן אותם ביכולת להביט באופן יותר חיובי על העולם כאילו הם עוטים משקפיים ורודות וצלולות מבט. לרפאל מיודענו היו משקפיים מן הסוג החיובי הזה. מעולם, אבל מעולם, הוא לא מצא ולו קורט של  חובה כלפי מצב זה או אחר, ועיניו לא זכו מעולם להבחין בגיבנת או עקמת על גבו של אדם זה או אחר. ליהודי האופטימי הזה נולדו 10 ילדים, הילדים נכנסו לקלחת חייהם כשהם סופגים חינוך טוב ומאיר מאביהם האופטימיסט. רצתה ההשגחה העליונה ורפאל ניחן בכישרון מוסיקלי לפרוט על כינור, החליט רפאל להשתמש בכישרונו לשמח את הבריות, ילדים ואנשים חולים, השוכנים להם בעל כורחם בבתי המבריאים הפזורים להם. פעמיים שלוש בשבוע הגיע רפאל אל אותם אנשים והביא בפריטות מיתרי כינורו רגעים של רוגע והתעלות. הסגל הרפואי חיבב את מעשיו ונתן לו את מלוא המרחב לבוא ולשמח לשיר ולהרקיד ילדים ומבוגרים, ערב אחד לאחר יום עבודה מפרך נסע רפאל למחלקה חדשה באחד מבתי החולים בצפון הארץ. הסגל הרפואי לא הכיר אותו. וכאשר החל להשמיע מצלילי כינורו בחלל הלובי של המחלקה הקרדיולוגית שמע קול חזק קורא לעברו…הלו, הלו, תספיק להרעיש כאן. היה זה אח קשוח וחמור סבר. אתה מרעיש פה את לחולים. יש פה גם כאלה שמצבם קשה מאד… פשוט תפסיק! רפאל לא התווכח עם האח, הוא אסף את הכינור וציוד ההגברה ופנה ללכת אל מחלקת הילדים, שם מן הסתם ישמחו בנוכחותו. בעוד הוא פוסע אל עבר המעליות, יוצא מאחד החדרים רופא ובמבטא אמריקני אומר לו, רבי בוא הנה, יש פה מצווה גדולה, רפאל צועד אל עבר החדר, על המיטה שכב אדם מבוגר מורדם ומונשם. הרופא לא צריך להסביר לו על מצבו של החולה, די היה להתבונן במכשירים ולהבין כי מדובר באדם ששעותיו ספורות עלי אדמות. "תנגן לו, בבקשה, האיש הזה במצב סופני הוא מחוסר הכרה שלוש ימים", ביקש הרופא, הוא הרבה זמן אצלנו במחלקה וכל הזמן היה שומע מוסיקה חסידית… אני יודע שהנשמה שלו שומעת, תעשה מצווה". ליד האיש ישבו שתי בנותיו כשהן מתייפחות בבכי. רפאל לא התכונן לסצנה הזו, איזה שיר ישיר, ומה כדאי לו לנגן, מתוך המחנק הוא עצם את עיניו והתפלל מליבו לאלוקים שיעזור לו להיטיב עם האיש האומלל השוכב מולו. בלי כינור ובלי הגברה, רק עם עיניים עצומות וראש מורם לשמים, החל רפאל לשיר שירי נשמה, הוא שר ובכה ואל שירתו הדומעת הצטרפו בנותיו של האיש. על יד הדלת עמדו הרופא והאח והרופא משתאים ונרגשים מהמחזה. לפתע נרשמות תנודות במכשירים, סימנים יפים מכיוון הלב. הוא מתחיל לפעום. הד"ר מתרגש וקורא בקול "תשיר, תשיר, אני לא מאמין! זה ממש נס. רפאל המשיך בשירתו עוד זמן מה וכשסיים השיב תודה למבטי ההערכה שקיבל ויצא את החדר בזריזות. לקראת חצות הלילה הוא מקבל טלפון מאחת הבנות של האדון. היא לא הפסיקה להודות לו על מה שעשה עבור אביה, היא שיתפה אותו בהטבה ההדרגתית ובאופטימיות שחזרה אל חייהם. למחרת בבוקר עלה רפאל על אוטובוס לכיוון תל אביב, בדרך התרוצצו בו מחשבות, על מעשיו וחסדיו ובכלל על שליחותו המיוחדת. שאלה אחת ניקרה לו את המוח, איך אדע שאלוקים שמח ממעשיי? הוא מביט לשמים ומבקש: "אנא אבא שבשמים תן לי סימן, תן לי אות, שלח לי איתות ברור שאתה מרוצה ממני, אבל עכשיו, אני רוצה עכשיו, אני מבקש עכשיו איתות, סימן, אני לא יכול לחיות עם הספיקות הללו…". לא תאמינו, אך התשובה הגיעה מהר מן הצפוי. האוטובוס התקרב לכבישי אילון הפקוקים והאט את נסיעתו. בצד הימיני עמד מגדל בבניה ולצידו מנוף גדול – עגורן, בראש המנוף היה שלט ענק מאיר עיניים, רפאל ושמחה מנופים בע"מ. עיניו קוראות את השלט שוב ושוב! ולא מאמינות רפאל ושמחה מנופים בע"מ, רפאל התרגש מהתזמון המדהים וללא ספק קיבל תשובה לשאלתו. רפאל ממנף את בניו של מקום בעזרת השמחה. (מקור הרב קובי לוי)

לכל אדם יש את השליחות המועדת לו בחייו, הבחירה בידיו כיצד ואיך לבצע אותה. כמו עם רפאל ובחירותיו הטובות, כך כל אדם ואדם, יכול לתעל ולבחור את התקהלויותיו חיבוריו והתחברויותיו על הדרך הטובה. בבית ובמשפחה, בין חבריו בלימודים ובעבודה. חובה לזכור כי בעולם הזה, זה לעומת זה עשה אלוקים. לכל פעולה יש מקור מצד הטוב ומקור מצד הרע. לאדם נותר לערוך בירור על טיב הפעולה ומקורה. כשהיא באה מצד הטוב, באה איתה גם הברכה.

 

לבחור בטוב

כמו בכל סיום של פרויקט גדול שבו מנהל עושה סיכום קצר של תהליך הבנייה בטרם יתחילו להשתמש במוצר, כך פרשת ויקהל מהווה בעצם שיחת סיכום של הקב"ה לפרויקט בניית 'הבית שלו'. וכך חותם הכתוב:

"אלה פקודי המשכן משכן העדת אשר פקד על פי משה עבדת הלוים ביד איתמר בן אהרן הכהן".

הכתוב קורה לבניית המשכן פקודה. מהי פקודה? לכאורה במחשבה ראשונית פקודה מורה על צווי קר ותכליתי. בניית המשכן אינה שונה מכל צווי אלוקי שיש לבצע.

רבי לוי יצחק מברדיצ'ב זצ"ל בפרשתנו מציע דרך נוספת לקריאת פסוק זה אשר שופכת אור על כל הפרשיות שחותמות את ספר שמות. חייל אשר נעלם משרותו הצבאי מכריזים עליו שהוא נפקד. רבי לוי יצחק תמה מדוע בחרה התורה לציין שמשה קיים את 'הפקודות' של הקמת המשכן ולא את 'הציוויים'. וזה לשונו: "ולשון פקודי יתפרש לשון חסרון מלשון ולא נפקד ממנו איש". לדעתו לשון פקודה מורה על חסרון, כנראה שיה איזשהו חיסרון בבניית המשכן ולמרות שהמבנה הפיזי הוקם היה תוכן מסוים שהיה חסר בו.

שתי בחינות בעבודת ה'

כדי לגלות את התוכן שהיה חסר בבניית המשכן, מלמד אותנו ר' לוי יצחק תורה חסידית שלמה בדרכי עבודת ה': 'כי יש שני בחינות בעבדות הבורא הוא, בחינה אחת, שאנו רואים ניסים ונפלאותיו שמשנה דברים הטבעיים ומזה ניכר שהוא יתברך מושל בכל ועושה בהם כרצונו…. אבל כשהוא מכיר גדולתו רק על ידיהם, אבל כשהוא מכיר ויודע הידיעה האמתית, כי הוא הבורא את הכל, אם כן אין הנס גדול כל כך בעיניו שהבורא ברוך הוא הוא עשה ניסים ונפלאות מחמת אהבת ישראל'". יש עבודה אשר היא חיצונית לאדם. מאחר שהקב"ה הוא בורא עולם ויוצר הכל, האדם מרגיש קטן מול כל גדולתו יתברך וממילא הוא מקבל אותה על עצמו. אולם יש מעלה יותר גדולה והיא כאשר האדם לא זקוק לאמצעים חיצוניים אשר גורמים לו להאמין בבורא. אלא הוא יודע מתוכו כי הקב"ה הוא מחולל הכל.

כדי להבהיר את דבריו של רבי לוי יצחק נשתמש במונח הידוע של אהבה תלויה בדבר. יש אהבה שמבוססת על מניעים חיצוניים והיא אהבה התלויה בדבר אולם יש אהבה פנימית יותר אשר מבוססת על אינטואיציה וחיבור טבעי והיא לא צריכה התערבות חיצונית בכדי לממש אותה. בעבודת ה', ההכרה הגבוהה יותר לא זקוקה לסימן, זו הכרה הנובעת מתוך ידיעה פנימית כי ה' יתברך הוא מנהיג העולם

 

מיציאת מצרים לעגל עד המשכן

המהלך של ספר שמות פותח בשעבוד מצרים דרך יציאת מצרים וקבלת התורה ומסיים בבניית המשכן. במהלך כל האירועים העוברים על בני ישראל, רואים רמות שונות של הכרה בקב"ה ובעבודת ה'. ביציאת מצרים הנס היד האלוקית היא שגורמת להם להאמין. כשמגיע מעמד הר סיני, ולאחר שהושרשה בהם הכרת הנס, הפכה הכרתם להכרה פנימית יותר עד שזכו למעמד אלוקי בו ה' מדבר אל העם. כלומר מן המעלה הראשונה בעבודת ה' בני ישראל עלו למעלה השנייה. אבל אז שוד ושבר הגיע העגל. וגרם בתוך העם משבר רציני, הקשר אינו אותו קשר, ועם ישראל הוא ככלה שזנתה בחופתה. יש נתק קרע בין העם לקב"ה. בניית המשכן היא בעצם תהליך שיקומו של הקשר. תהליך תיקון על מקור הקלקול, אולם גם הבנייה מחדש לא מכסה על כל השברים. לכך קורא משה לפרויקט הבנייה הגדול של עם ישראל – פקודי, שכן הוא מבין כי משהו חסר בפרויקט. היה חסר חיבור הפנימי שעדיין לא נעשה טרם בבניית המשכן. המשכן הוא משכן העדות,  כתב הרמב"ן שנקרא עדות שזהו המעיד עליו יתברך מה שאין כן המכיר אמיתותו מצד שברא כל הברואים זהו הרואה בעין השכל שמאתו יתברך".

 

פרשות השבוע חותמות ספר שלם העוסק במהות העם היהודי. בגלות וגאולה, ברוממות הנשמה ובשפלותה, בשמחה אמיתית ובקולות ענות וחטא, בשבר ובצמיחה, בחורבן ובתקומה. אם תרצו, זהו הדנ"א היהודי בפרט ובכלל. ספר שמות עוסק בתהליכיות ובהתוויית דרך חיים לאיש היהודי המאמין. אם אתה מאמין שאפשר לקלקל תאמין שאפשר לתקן. ממ"ט שערי טומאה לקבלת התורה, ומקבלת התורה לחטא העגל הנורא ומשם עולים מדרגה עד סיום בניית המשכן והשראת השכינה.

התורה חותמת לנו את הספר, את תקופת החורף ואת השנה היהודית בהנחיה ברורה ומעצימה. "תתקהלו, תתחברו, כאיש אחד בלב אחד מתוך מטרה אחת, לעשות רצון ה', כל התקהלות אחרת עלולה להביא לתוצאות גרועות. ככל שתתחברו יחד, תהיו ערבים זה לזה ושמחים זה מזה, תשרה עליכם ברכה, ברכת האל. " "יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם". אין דיי רק בכוחו של האדם המוגבל להשכין את השכינה האלוקית במעשי ידיו, עליו לקבל את סיוע מכח הציבור – הכלל, לשם כך מברך משה ברכה מיוחדת של משה רבנו, שאכן כך יהיה וכשאר יהיו עם ישראל מונעים מכוח האחדות, יזכו לדרגה של "ושכנתי בתוכם" בתוך המשכן הכללי שנעשה על-ידי בני-ישראל ואף במשכן הפרטי של כל אחד ואחד.

 

שבת שלום וחודש טוב ומבורך


הכותב הרב אוריאל בלמס הינו יועץ חינוכי, מנחה הורים וקבוצות. בעל תואר A.M. מומחה למצבי חירום, משבר ואבדנות, ילדים ונוער בסיכון-זיהוי ואיתור, טיפול ומניעה בנשירה. תואר ראשון בחינוך, תואר שני בניהול מערכות חינוך. מאמן אישי ומוסמך NLP, מרצה מומחה לגיל ההתבגרות, חבר הנהלת איגוד ענ"ף

אולי יעניין אותך גם

השארת תגובה

הצטרפו לרשימת התפוצה של מגזין קנייטש

הדילים הכי חמים | קבוצות הרכישה המשתלמות ביותר | הטבות יחודיות למצטרפים

כוח הקנייה החזק בציבור החרדי - מעל 15,000 דיוורים ישירים​

רוצה לפרסם בקנייטש?

או שיש לך כתבה מעניינת, זה בדיוק בשבילך. 

עקבו אחרינו
גלילה לראש העמוד
%d בלוגרים אהבו את זה: