מחשבה והשקפה – הסוכה מקום מסתור

צילום משה אסולין
צילום משה אסולין

שיתוף

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin

הסוכה מקום מסתור

במה – מגזין תוכן
הרב מרדכי נויגרשל שליט"א

"כי יצפנני בסכה ביום רעה יסתירני בסתר אהלו בצור ירוממני".
האם זה המקום להסתתר? בסוכה?
באוהל? והרי סוכה כשרה אינה מהוה מסתור מאויב כלל? הגג דליל ועשוי מפסולת גורן ויקב. הדפנות – כמה קרשים שבין אחד לשני פחות משלשה טפחים ודי והסוכה כשרה, ובכלל נפסק להלכה כי "סוכה דירת עראי בעינן". האם יש בה, בדירת העראי הזו, כדי להגן מאויב? להיות צפון ממבקש הנפש? ומהו האהל שבו ניתן להסתתר, ומהו הצור המרומם?
• • •
פסוק זה נדרש כאמור על חג הסוכות והוא בא אחרי הרמזים על ראש השנה ויום הכפורים – אורי בראש השנה וישעי ביום הכפורים.
אחרי שעבר עלינו ראש השנה מלא האור האלוקי ונושענו ביום הכפורים, יכולים אנו לצפות שהסוכה תצפין אותנו והאוהל יסתיר אותנו. זאת בתנאי שפינו ולבנו היה שווה בימים הנוראים ההם.
מספרים על דרשן שנושא דרשתו היה מידת הבטחון. נענה ואמר: "יודעים אתם עד היכן מגיעה מידת הבטחון? – גם אם יכנס לכאן, לבית המדרש הזה, אריה שואג, הבוטח בד' חסד יסובבנו ולא ירא ולא יזוע ולא יקום ממקומו".
עוד מילתו על לשונו, וכלבלב קטן, פודל חמוד למראה, נכנס לבית הכנסת… ראהו הדרשן ומרוב בהלה קפץ דרך החלון… הוציאו את הכלב והחזירו את הדרשן כשהוא עדין מתקשה להתגבר על הרעד שתקף אותו מפחד. שאלוהו: "האם היה זה חוסר בטחון"? ענה – "חלילה, היה זה ליתר בטחון"…
אם באמרנו "אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה" פינו ולבנו היה שווה, אם בדברנו על היותנו חוסים בצל ש-ק-י היה לבנו מלא במשמעות המילים שפינו הוציא בניגון וברגש ולפעמים גם בקול גדול, הרי גם דירת עראי חלושה למראה וגם אהל דל יוכלו להוות מקום הצפנה ומקום הסתרה, וזאת מפני ש"בצור ירוממני" וכפי שאומר המלבי"ם: "כי מה שאסתר בסתר אהלו – יהיה מעוז ומגדל עוז
מפני אויב כאלו בצור ירוממני – עד שלא יוכל שום אויב לעלות אלי".
העבודה של ראש השנה ויום הכפורים מכינה אותנו לחג הסוכות וחג הסוכות מהוה מבחן אם אכן עברנו את ימי ההכנה בהצלחה.
• • •
הגמרא במסכת עבודה זרה מספרת, כי לעתיד לבואו כשיבואו אומות העולם ויגלו כי מי שלא היה לו עסק בתורה אין לו שייכות לשכר
העולם הבא, יבקשו שהקב"ה יתן להם הזדמנות שניה. ו"אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו", כלומר, אין הוא מתווכח, אינו מכה על השלחן להדגיש את צדקת דבריו כדרכם של נואמים כשאין בידם טיעונים משכנעים. הוא פשוט נותן לדברים להוכיח את עצמם
מאליהם.
אומר להם: מצוה קלה יש לי וסוכה שמה )אכן קלה היא המצוה שכן סוכה כשרה מצריכה הוצאות מנימליות( וכל אחד בונה לעצמו סוכה בראש גגו, והקב"ה מקדיר עליהם חמה כבתקופת תמוז והם מבעטים בסוכה ויוצאים, באותה שעה יושב הקב"ה ושוחק
עליהם שנאמר, "יושב בשמים ישחק ד' ילעג למו". שואלת הגמרא והרי גם יהודי יצא מן הסוכה לעת כזאת שהרי מצטער פטור מן הסוכה? אומרת הגמרא: "ישראל מי מבעטי". כל אחד יכול לשבת בסוכה, אך לא כל אחד יכול להרגיש בה בטחון שמחה והתעלות. היושב בסוכה אחרי שהתרומם בימים הנוראים, מצטער כשהוא מצטער ופטור מן הסוכה. האחרים – שמחים לחזור לביטחון
המוצק והמזויף של הבית הארצי.
• • •
עת שערך הגר"א גלות הגיע לפונדק אחד וישב עטור בתפילין כדרכו. נכנס הפריץ שתמיד בא להציק ובראותו את מראה פני הגר"א והתפילין המעטרות אותן, נבהל וברח. שאל אותו בעל הבית – מה גרם לפריץ העריץ לברוח? אמר לו הגר"א, הרי נאמר "וראו כל
עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך" ודרשו חז"ל, "אלה תפילין שבראש". לא פלא שאחזתו בהלה למראה התפילין שבראש.
אמר לו הכפרי: לא יתכן שזו הסיבה שהרי פעמים רבות ראני בתפילין ולא נבהל כלל? ענה לו הגר"א: לא נאמר שתפילין שעל הראש יגרמו לאומות העולם יראה, אלא תפילין שבראש. התפילין צריכות להיות בראש ולא סתם על הראש.

גם הרגשת העמידה על הצור, הרגשת הרוממות מעל הטבע צריכה להיות צרובה עמוק בלב ולא מן השפה ולחוץ. הרגשה זו נרכשה הן בראש השנה והן ביום הכפורים. בראש השנה המלכנו את הקב"ה ובמה?- בשופר. תקיעת השופר היא המצוה היחידה שמקיימים בנפיחה, נפיחה זו מעוררת זכרונה של הנפיחה בה היה האדם לאדם, שנאמר "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה", ואמרו חכמינו: "מאן דנפח מדידיה נפח". הנפיחה הזו יצרה קשר ישיר של זרימת חיים בין הבורא הנעלה מכל לאדם…
כשפקח האדם את עיניו והיה לנפש חיה היה באותו רגע עצמו בשיא הרוממות. רגע זה היה ראש השנה. בראש השנה כשאנו תוקעים
בשופר אנו משחזרים את אותה רוממות בנפחינו בשופר אנו מזכירים את הקשר הישיר של זרימת חיים בין הבורא לבינינו. ועדיין יש כתמים החוצצים – "כי אם עוונותיכם היו מבדילים" )ישעיהו נ"ט ב'( – ביום כיפורים נכנס כהן גדול בשליחותנו ובשמנו לפני ולפנים. מה נהדר היה מראה כהן, ומה נהדרים שולחיו!! חוט שני הופך ללבן וכולו הפך לבן – טהור הוא, ונושע מכתמי העוונות!
עם רוממות כפולה זו של האור והישועה אנו מגיעים לעמוד על אותו צור מרומם שמשם גם סוכה קלה וגם אוהל דל מהווים מקום מסתור, כי מאומה לא חשוב מלבד שהשכינה שורה שם לצידנו וכשהדברים צבורים בלבנו עמי הארץ יראים כמו שיראו מתפילין שבראש.

אולי יעניין אותך גם

השארת תגובה

הצטרפו לרשימת התפוצה של מגזין קנייטש

הדילים הכי חמים | קבוצות הרכישה המשתלמות ביותר | הטבות יחודיות למצטרפים

כוח הקנייה החזק בציבור החרדי - מעל 15,000 דיוורים ישירים​

רוצה לפרסם בקנייטש?

או שיש לך כתבה מעניינת, זה בדיוק בשבילך. 

עקבו אחרינו
גלילה לראש העמוד
%d בלוגרים אהבו את זה: